הקדמה למעלת האנוכיות

מתוך ההקדמה לספר "מעלת האנוכיות"
איין ראנד | ניו יורק, ספטמבר 1964.

"מעלת האנוכיות" הינו ספר המהווה אסופה של מאמרים נבחרים אותו פירסמה איין ראנד בשנת 1964. במבוא לספר הסבירה ראנד את משמעות השימוש במושג האנוכיות בהגותה ובשם הספר. לפניכם קטעים בתרגום ממאמר המבוא:

כותרת ספר זה עשויה להעלות שאלה שאני נשאלת מדי פעם: "מדוע את משתמשת במילה "אנוכיות" כדי לציין מעלות מוסריות, אף שמילה זאת מעוררת התנגדות בקרב אנשים כה רבים המבינים את משמעותה באופן שונה?

לאלה השואלים זאת, תשובתי היא: "בשל הסיבה שגורמת לכם לחשוש מפניה." אין זה עניין סמנטי בלבד, אף לא בחירה שרירותית.

המשמעות המיוחסת באופן פופולרי למילה "אנוכיות" היא לא רק שגויה: היא מייצגת "עסקת חבילה" אינטלקטואלית הרסנית, שאחראית, יותר מכל גורם אחר, לעצירת ההתפתחות המוסרית של האנושות. בשימושה הפופולרי, "אנוכיות" היא מילה נרדפת לרוע; היא מעלה תמונה של בריון רצחני שרומס ערימות גופות כדי להשיג את מטרותיו, שאין בו אכפתיות לשום יצור חי והוא מתאווה אך ורק לספק גחמות מטופשת רגעיות. ואולם המשמעות המדויקת וההגדרה המילונית של המילה "אנוכיות" היא:  דאגה לאינטרסים עצמיים.

מושג זה  לא כולל הערכה מוסרית; הוא לא מציין אם דאגה לאינטרסים עצמיים היא טובה או רעה; ולא מהי מהותם של אינטרסים כאלה. זהו תפקידה של האתיקה להשיב על שאלות אלה.

האתיקה האלטרואיסטית יצרה את דמות הבריון, כתשובה על כך, כדי שאנשים יקבלו שני רעיונות יסוד לא אנושיים: א. כל דאגה לאינטרסים עצמיים היא רעה, ללא קשר למהותם של אינטרסים אלה, ו-ב. פעולותיו של הבריון מכוונות  למעשה להשגת האינטרסים שלו (שעליהם, לפי האלטרואיזם, עליו לוותר למענם של אנשים אחרים.)

האלטרואיזם כורך יחד שתי שאלות מוסריות ב"עסקת חבילה" אחת: 1. מה הם ערכים? 2. מיהו הראוי להנות מערכים? האלטרואיזם מחליף את השנייה בראשונה; הוא מתחמק מהמשימה של הגדרת קוד ערכים מוסריים, וכך מותיר את האדם, למעשה, ללא הנחיה מוסרית.

האלטרואיזם מצהיר כי כל פעולה שנעשית למען אחרים היא טובה, וכל פעולה שנעשית לטובה עצמית היא רעה. לכן  הרווח המושג בפעולה הוא הקריטריון היחיד לערך מוסרי – כל עוד הנהנה מרווח זה אינו האדם עצמו, הכל הולך.

ראו את חוסר הצדק ביחס למה שנחשב כשיפוטים מוסריים כיום. תעשיין שמייצר הון וגנגסטר ששודד בנק, נחשבים לבלתי מוסריים באותה מידה, שכן שניהם ביקשו לעצמם עושר לתועלתם ה"אנוכית". אדם צעיר שמוותר על הקריירה שלו כדי לתמוך בהוריו ולעולם לא מתעלה מעבר לדרגת חנווני נחשב מבחינה מוסרית עליון לעומת מי שנאבק ומצליח לממש את שאיפותיו האישיות. דיקטטור נחשב מוסרי, שכן הזוועות שלא יתוארו שביצע נועדו לטובה "העם", לא למען עצמו.

ראו מה גורם קריטריון הרווח המוסרי הזה בחיי האדם. הדבר הראשון שהאדם למד הוא כי המוסר הוא אויבו; אין לו דבר להרוויח ממנו, הוא יכול רק להפסיד;

אובדן וכאב שהוא ממיט על עצמו ומעטה אפרורי מדכא של חובה לא מובנת, הם כל מה שהוא יכול לצפות לו.

הוא יכול לקוות שאחרים יקריבו את עצמם למענו מדי פעם, כפי שהוא מקריב את עצמו באי רצון למענם, אך הוא יודע כי יחסים אלה מביאים לטינה הדדית, לא להנאה – וכי מבחינה מוסרית, החתירה להשגת ערכים כמוה כחילופין בין מתנות חג המולד שלא נבחרו, שאינן רצויות, ושאין הוא מורשה לרכוש אותן לעצמו.

מלבד מקרים שבהם הוא מצליח לפעול מתוך הקרבה עצמית, הוא אינו מוצא משמעות מוסרית: המוסר לא מנחה אותו בפעולותיו ולא מכוון אותו בסוגיות מכריעות בחייו; חייו הם עניינו האישי, הפרטי, ה"אנוכי", וככאלה, הם נתפסים כרעים או, במקרה הטוב, לא מוסריים.

מאחר שהטבע לא מספק לאדם אמצעי אוטומטי של הישרדות, מאחר שעליו לקיים את חייו על-ידי מאמציו שלו, משמעות הדוקטרינה שלפיה דאגה לאינטרסים אישיים היא רעה, היא כי שאיפתו של האדם לחיות היא רעה – כי חיי האדם, כשלעצמם, הם רעים.

אולם זוהי המשמעות של האלטרואיזם, העומדת ביסוד דוגמאות שונות, כמו ההשוואה בין תעשיין לבין שודד. קיים הבדל מוסרי יסודי בין אדם שהאינטרס העצמי שלו הוא ייצור לבין מי ששוד הוא האינטרס שלו.

הרוע בשודד  אינו טמון בעובדה שהוא חותר להשגת האינטרסים העצמיים שלו, אלא ב-מה שהוא תופס כאינטרס שלו; לא בעובדה שהוא חותר להשגת ערכיו, אלא ב-מה שהוא בחר כערכיו; לא בעובדה שהוא רוצה לחיות, אלא בעובדה שהוא רוצה לחיות ברמה תת-אנושית (ראו "האתיקה האובייקטיביסטית").אם נכון הדבר שהמשמעות שאני מייחסת ל"אנוכיות" איננה המשמעות המקובלת המיוחסת לה, הרי שזהו אחד מכתבי האישום החמורים ביותר נגד האלטרואיזם: משמעות הדבר היא כי האלטרואיזם אינו מתיר כל תפיסה של אדם שמפרנס את עצמו, שהוא בעל כבוד עצמי – אדם שמקיים את חייו בכוחותיו שלו ולא מקריב את עצמו ולא אחרים. משמעות הדבר היא כי אלטרואיזם לא מאפשר שום תפיסה של בני האדם אלא כחיות שמקריבות עצמן ומתקיימות על הקרבה של אחרים, כקורבנות וכטפילים – שאין הוא מאפשר כל תפיסה של קיום משותף טוב בין בני האדם – שאין הוא מאפשר כל תפיסה של  צדק.