מאת יונתן קרוביצקי (בעקבות הרברט ספנסר)
אוליבר: .. באנגליה הרי לא ניתן להטיל מס על האזרח ללא הסכמתו.
ברדשו: האמנם? המס הזה שהוטל על כולנו לאחרונה, איך בדיוק הסכמתי לו?
אוליבר: כלום לא היה זה הנציג שלך בפרלמנט שקידם את המס? כולנו זוכרים איך שיבחת אותו בפני כולם לפני הבחירות.
ברדשו: נכון, אבל זה לא אומר שאני מסכים עם כל מה שהוא עושה…
אוליבר: ידידי, אלה הם כללי המשחק הדמוקרטי. כשאתה תומך במועמד אתה מסכים לכך שהוא יאחז במשוכות השלטון לפי שיקול דעתו.
ברדשו: טוב, נו…
ג'ורג': אבל אני לא הסכמתי! כולם זוכרים כמה תיעבתי את הפוליטיקאי הנכלולי הזה מרגע שנודע כי הוא מתמודד!
אוליבר : נכון, נכון, כולם פה זוכרים את נאומים חוצבי הלהבות שלך, ג'ורג', נגד אותו האיש.
ג'ורג': ומכאן שלא הסכמתי שיטילו עלי את המס!
אוליבר: הו לא, אישי הטוב. אלה הם כללי המשחק הדמוקרטי. כל מי שמצביע בבחירות מבין שבעצם אם יבחר המועמד שלו השאר יקבלו את מרותו, ולאם לא הוא יקבל את מרות מי שנבחר. השתתפות במשחק מורה כי הסכמת לכללים, וממילא לתוצאה הסופית – במקרה זה המס.
דונובן: אבל מה איתי? אני , להבדיל מאדונים הנכבדים האלה לא נטלתי שום חלק לא בתעמולת הבחירות ולא בבחירות עצמם. לא הגעתי להצביע! ברור שאני, אפוא לא הסכמתי שיטילו עלי מס…
אוליבר: ובכן, אין לך להאשים אלא את עצמיך. בכך שלא השתתפת בבחירות, שללת מעצמיך את הזכות להחליט בנושא! אלא הם כללי המשחק הדמוקרטי! מי שמצביע – משפיע!
הרברט ספנסר: איזו תאוריה מוזרה. הנה עומד לו האזרח חסר המזל אשר נשאל האם הוא ישלם כסף תמורה לאיזו הטבה מוצעת, ובלא קשר אם הוא ישתמש באמצעי היחידי שיש בידו למחות ובין אם לאו, יספרו לנו שהלכה למעשה הוא הסכים, כל עוד מספר המסכימים יהיה גדול ממספר המתנגדים. כך מציגים בפנינו את הרעיון החדשני שהסכמתו של ראובן אינה תלויה מה שראובן אומר, אלא במה ששמעון יכול להגיד!
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.