ב-10 באוקטובר 1957 מפרסמת איין ראנד את הספר "מרד הנפילים" שנקרא בטיוטות הראשונות מינואר 1945, "השביתה". הרעיון ביסוד "השביתה" הוא השאלה מה יקרה לעולם אם כל היצרנים הגדולים ישבתו פתאום?
וביסוד השאלה נמצא הדיון בחשיבות ותפקידו של השכל והמחשבה האנושית החופשית בקיום האנושי – והדגמה של מערכת מוסרית המתאימה לחשיבות התפקיד הזה.
כאשר בוחנים את המרידה של ראנד ראוי לזכור כי מדובר במרד רעיוני מוסרי. "מהפכה מתחילה במחשבתו של אדם בודד, לא ברחובות" כתבה ראנד בפרסום לספריה בשנת 1971.
בספר דאגני טאגרט מייצגת גם את ההיבט ה"פמיניסטי" של המרד של איין ראנד, למרות שמבחינתה לא היה מדובר כאן בפמיניזם אלא ברעיון של שיפוט כל אדם על פי ערכו ללא הבטי מגדר, צבע ומגבלות שרירותיות אחרות. בשיחה עם אדי ווילרס, אחד הגיבורים שהזכרתי גם בראיון אומרת דאגני הצעירה: "בגיל שתים-עשרה היא אמרה לאדי וילרס שכשהם יגדלו, היא תנהל את חברת הרכבות. בגיל חמש עשרה היא הבינה בראשונה שנשים אינן מנהלות חברות רכבות ושאנשים עלולים להתנגד. שילכו לעזאזל, היא חשבה – וזאת היתה הפעם האחרונה שהניחה לזה להדאיג אותה".
ומסכמת: התחלתי את חיי עם דבר מוחלט אחד: שהעולם היה שלי לעצבו על פי הערכים הנעלים ביותר שלי ולעולם לא להיכנע לפחות מכך, לא משנה כמה קשה או מתמשך המאבק ".
מוזמנים להאזין לראיון שנערך בחנוכה 2018 ב"כאן" תרבות עם גואל פינטו.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.