על היסודות הרעיוניים של התנועה האקולוגית
בועז ארד | 29 באוגוסט 2014
לפניכם פרק מתוך נייר עמדה שפורסם על ידי מרכז איין ראנד לקראת פתיחת שנת הלימודים הקרובה ובו ביקורת על תכני הלימוד של ספר הלימוד לחטיבות העליונות ה"מלמד" אודות התחממות גלובאלית.
תארו לעצמכם כנס מהנדסי בניין בו נואם הכבוד הוא המהנדס שאישר את תכנון התמיכות באולמי וורסאי שקרסו והובילו במאי 2001 למותם של 23 מבאי אירוע ולפציעתם של מאות נוספים במה שמכונה כיום "אסון ורסאי", או מהנדס גשר המכביה שקרס באירוע המתואר תחת הכותרת ""אסון המכביה". בוודאי תאמרו כי דבר זה אינו סביר ואינו מתקבל על הדעת, ולמרות זאת דוגמאות אבסורדיות אלו מתגמדות לעומת המתרחש בקרב הגופים האקדמאים והארגונים העוסקים בתחום הסביבה שעדיין מהללים את פועלם של "מומחים" ואידאולוגים שהגותם ומחקריהם הופרכו לאחר שהובילו לאסונות.
דוגמה אחת לכך היא מורשתה של רייצ'ל קרסון וספרה "אביב דומם" ("Silent Spring"), שהפכו לאחד הגורמים המרכזיים שהובילו, כפי שהעיר פרופסור גרי קורל, ל"ניסוח האקולוגיה כ'נושא חתרני'; כנקודת מבט שחותרת כנגד הגרעין של חומרנות, מדענות, ושל שליטה הנדסית טכנולוגית על הטבע". גישה זאת של אקטיביזם פוליטי הובילה לאסון מותם בסבל נורא של מיליוני בני אדם בעולם בשל איסור על שימוש ב-DDT וההכרזה עליו כ"סכנה אקולוגית".
מיותר לציין כי האסון הזה טרם הוכר כ"אסון" למרות שהגופים המעורבים באיסור על שימוש בו חזרו מהם ממדיניותם (לרווחת המיליונים שניצלים מהמלריה בעקבות שינוי המדיניות). כך גם ביחס למדיניות הביו-דלק המובילה לעליית מחירי מזון, באיסור הכלרה, וכיום בתעמולה למען מדיניות סבסוד כושלת של פרוייקטי אנרגיה סולרית ומבוססת רוח והתנגדות לפרוייקטים מצילי חיים כבניית תחנות כוח ותשתיות.
ביסוד התנועה האקולוגית נמצאת הגישה הרואה במעשה אדם נזק ובפגיעה בחיי אדם "מחיר נסבל" עבור שמירה על המצב הטבעי הנתון כ"מעשה בריאה". גישה המבוטאת גם במוטו מספר קוהלת רבה ז , י"ג המוצג כמוטו בהקדמה לספר הלימוד:
משפט זה הינו ביטוי המסגיר את תפיסת העולם הנמצאת ביסוד גישת כותבי הספר ומבטאת כשל רעיוני בפניה למיתוס "גן העדן", המניח כאילו המצב הטבעי הוא מצב בריא המאפשר לספק את כל צרכי האדם בעוד הפיתוח האנושי הורס אותו – תיאור נאמן של המציאות מדגים כי המצב הפוך, האדם החשוף בטבע הנו קרבן לקור וחום, לרעב וצמא, למחלות טורפים ומזיקים, איכות חיי האדם השתפרה באופן דרמתי עם פיתוח היכולת הטכנולוגית להתאים את הסביבה לצרכיו. הסופרת והפילוסופית איין ראנד ציינה כי: "האקולוגיה כעיקרון חברתי… מגנה את העיור, התרבות, התעשייה, הטכנולוגיה, האינטלקט, ומטיפה לחזרה של האדם ל"טבע", למצב של תת-חיה הנוהמת וחופרת בקרקע בידיים חשופות".
מבחינה פילוסופית הציבה התנועה "האקולוגית" כהנחת בסיס את המיתוס כי סביבה טובה יותר משמעותה "שמירה" על הפלנטה מפני פיתוח אנושי, כפי שמציין זאת מט רידלי, "היום זה נחשב לשיגעון להאמין בעתיד טוב לאנושות ולכדור הארץ". ככלל לא עולה על דעתם של האקטיביסטים בתחום כי הפיתוח הטכנולוגי והשגשוג הכלכלי שהנם תוצאה של שילוב השוק החופשי והחירות הפוליטית שיפרו את הפלנטה ואת חיי האדם כמעט בכל מדד אובייקטיבי הבוחן את איכות חיי האדם.
מבחינה פוליטית מאופיינת הגישה הסביבתית האקטיביסטית בהנחה כי סביבה משופרת דורשת שליטה ותכנון ריכוזי על ידי "פקידות סביבתית" שתקבע את סדר העדיפויות הנכון על פני שיפוט פרטי ושוק חופשי של דעות ומסחר. בהעדיפה את שימור "הסביבה" המונחה מטעם סמכות על פני טובת הפרט ובחירותיו ביחס לסביבה, הגישה "האקולוגית" האקטיביסטית נוהגת להעדיף חוקים מעורפלים האוסרים פיתוח בשל חוסר ידיעה ("עיקרון ההזהרות") על פני חוקים ברורים המבוססים על ניתוח מדעי בדוק וידיעה. המאמץ המתמיד לייצר תחושת סכנה קיומית מאיימת משרת את הגישה המבקשת להפקיע את הסמכויות המבוזרות הנהוגות בחברה החופשית. מצב זה הוא מכשול ההולך ומתעצם בפני פיתוח כלכלי של משאבים ואנרגיה שכן הגישה האלטרנטיבית, הרואה בשוק החופשי את המפתח לפיתוח והגנה על ערכי טבע מהם נהנים בני אדם אינה זוכה בדרך כלל לביטוי הולם.
מבחינה תקשורתית הצליחה התנועה האקולוגית לשכנע כי הקטנת "טביעת הרגל" של האדם היא אינטרס נעלה של האנושות והפלנטה והכשירה את דעת הקהל לקבל את הנחת היסוד כי יש לצמצם את הפיתוח התעשייתי והטכנולוגי כיעד רצוי. במיוחד הצליחו אקטיביסטים של התנועה ליצר דמוניזציה של טכנולוגיות הנדסה גנטית, פיתוח משאבי נפט, פיתוח תחנות חשמל ומשאבי אנרגיה, והפקת משאבים שדרכם ניתן להוביל לצמיחה ושגשוג של האנושות. למעשה אין פרוייקט פיתוח משמעותי שאינו נתקל בטענות כי הפיתוח "יפגע בערכי טבע יחודיים".
דוברי הגישה האקולוגית, כדוגמת פול ארליך טוענים כפי ששכתב בשנת 1968 בספרו "פצצת האוכלוסיה" כי אוכלוסיית העולם עומדת להינגף ברעב ומחלות בעקבות הגידול שיצא מכלל שליטה וזוכים להערכה עד היום. על פי דו"ח שהוכן בשנת 1994 על ידי פרופ' דיויד פימנטל, פרופ' לאקולוגיה חקלאית באונ' קורנל בשיתוף עם חוקר במכון המחקר הלאומי למזון ותזונה ברומא נטען שעל מנת להשיג קיימות כלכלית ולהימנע מאסון על אוכלוסיית ארה"ב לקטון בשליש. הנבואות הללו מוכרות לנו עוד מכתביו של ההוגה הקרטגי טרטוליאן בן המאה הראשונה לספירה שכתב: "מספר בני האדם הינו עומס על הארץ שבקושי יכולה לשאת אותנו… אכן, מגפות, רעב, מלחמות ורעידות אדמה צריכות להחשב כתרופה לאומות וכסילוק העודפים של המין האנושי ". גם לאחרונה (2012) בעת ביקורו באוניברסיטת תל אביב הצהיר ארליך כי "אנו הרבה מעבר לכמות האוכלוסיה שניתן לקיים על פני כדור הארץ… אם נוריד את הצריכה אולי נוכל לתמוך ב-6 מיליארד אנשים…. אם תרצו לקיים את רמת החיים הנוכחית בישראל אזי אתם מדברים על כ-1.5 מיליארד בני אדם על פני כדור הארץ." התרופה לשיטתו כוללת את הגבלת החירות ממנה נהנים אזרחי ארה"ב ושינוי החוקה.
מוסר אנטי-הומניסטי – העובדה שנבואות האסון הצפוי הללו שבות ומתנפצות על סלעי המציאות אינה זוכה לביטוי בחומר הלימוד ובטקסטים הנכתבים על ידי אקטיביסטים. אלו מעדיפים להתעלם מעובדות המציאות ומן הניסיון ההיסטורי ולכן גם מתעלמים מן ההישגים העצומים והפוטנציאל העצום שבידי האדם ויכולתו לשנות את הסביבה לטובה. הראייה הסלקטיבית ואבדן הפרספקטיבה המתבטאים גם ביחידת הלימוד נובעים מן האמונה והדבקות בקונספציה הפילוסופית ה"אקולוגית" ותפיסתה כמדד למוסריות. גישה זאת רואה ניגוד אינטרסים מובנה בין צרכי האדם לטבע ואינה מזהה כי האדם הנו חלק מהטבע ויש לגבש למענו את הקוד המוסרי ולשנות עבור צרכיו את הסביבה.
מתוך ספר הלימוד (דף 40 בפרק השאלות). אנו מתוודעים לג'ון, אדם מצליח, אמיד שנהנה מכל מנעמי העולם המפותח כארכיטיפ של אויב הסביבה. מטרת התיאור הזה ברורה: התיעוש רע כי הוא מנצל ומזהם; הפיתוח האנושי מגונה כי הוא תורם לצריכה מופרזת; ובכלל קידמה היא למעשה נסיגה. אנשים כמו ג'ון, לפי הספר, הם אלה שבגללם העולם צועד לכליה. המסקנה ברורה: יש להילחם באנשים כאלה ובאורח החיים שלהם.
הפתרון הרציונלי להתמודדות עם שינויי אקלים
אקלים כדור הארץ נמצא בשינוי מתמיד – זה הוא המצב הטבעי שלו. בכדי להיערך לסכנות אפשריות הנובעות משינויים אלו עלינו לבחון את המציאות באופן אובייקטיבי ולבחון את הפתרונות לכל בעיה על סמך ידע מבוסס ככל האפשר. רבות מן הדוגמאות המוצגות ביחידה מושפעות במידה זאת או אחרת משינויי טמפרטורה גלובליים אולם השפעה זאת היא שולית, חסרת משמעות מהותית או שאינה קשורה כלל בהתחממות הגלובלית, התמונה המטעה העולה מכך ותחושת החרדה מובילות למאבק כלל עולמי נגד שינויי אקלים בהוצאה של מיליארדי דולרים לצמצום פליטת פחמן דו חמצני לאטמוספרה, אך מאבק זה לא יקל על שלגי הקילמנג'רו, לא ימנע שקיעות קרקע, לא ימנע מחלות המופצות על ידי יתושי אנופלס ולא יסייע בשלל דוגמאות המוצגות לתלמידים כדוגמאות לחומרת הבעיה.
כותבי הספר, המוגבלים בגישה רעיונית הרואה בארגון כלכלי ריכוזי את הפתרון לכל בעיה מתעלמים מן הניסיון ההיסטורי המדגים את ההצלחה האנושית בהתמודדות אתגרי הטבע ואסונות כגון הצפות מי ים, כפי שראינו במקרה של הפולדרים ההולנדיים, ההתמודדות עם מחלות ותפוצת מזיקים נשאים, כפי שעולה מסיפור ההצלחה של ה-DDT, וההישגים הטכנולוגיים העצומים שהובילו לשפע יותר גדול מאי פעם של ייצור מזון ויכולת להאכיל אוכלוסיות הולכות וגדולות באופן מיטבי. הבחירה לתאר בהגזמה רבה פגעי הצפות, מחלות, בצורות ומחסור כתוצאה מסוכנת של תהליך ההתחממות הגלובלית (המיוצגת בפועל בשינוי של פחות ממעלה צלזיוס בעשורים האחרונים) משרתת הצגת "צעדי חירום" והטלת משטר המוביל לצמצום הפעילות האנושית, אך הגבלה של פעילות זאת ופגיעה בשימושי האנרגיה הזמינה והיעילה עלולה לפגוע קשות בהישגים שהובילו את המין האנושי מתוחלת חיים של כ- 30 שנה לכ-80 שנה במעט יותר ממאה שנים.
הכלכלן ג'ורג רייזמן כותב בעניין זה: "גם אם התחממות גלובלית היא עובדה, האזרחים החופשיים של ציביליזציה תעשייתית לא יתקשו במיוחד להתמודד עמה – זאת כמובן, אם יכולתם להשתמש באנרגיה ולייצר לא תפגע על ידי התנועה הסביבתית ועל ידי מגבלות הממשלה שתושפע ממנה. הקשיים לכאורה בהתמודדות עם התחממות גלובלית, או כל שינוי גדול ממדים אחר, מתעורר רק כאשר הבעיה נבחנת מנקודת הראייה של מתכננים ממשלתיים ריכוזיים.
זאת תהיה בעיה גדולה מיד לטיפול עבור ביורוקרטים ממשלתיים (כמו שזאת בעיה עבורם גם לתכנן אספקה של חיטה או מסמרים, כפי שמלמד הנסיון של הגוש הסובייטי באופן ברור). אך בוודאות זאת לא תהיה בעיה גדולה מידי לפתרון עבור מאות מיליוני אינדיבידואלים חושבים, חופשיים, החיים בחברה קפיטליסטית. הבעיה תיפתר על ידי האמצעים שיעמדו לרשות כל אדם שיהיה חופשי להחליט מה היא הדרך המיטבית להתמודד עם היבט מסויים של ההתחממות הגלובלית המשפיע עליו.
אנשים פרטיים יחליטו, על בסיס של חישובי רווח והפסד, אלו שינויים עליהם לבצע בעסקיהם ובחייהם הפרטיים, על מנת להתאימם באופן המיטבי למצב. הם יחליטו היכן כדאי יותר לרכוש אדמה כעת, למקם חווה או עסק, לחיות ולעבוד, והיכן פחות כדאי באופן יחסי, ואילו יתרונות יחסיים לכל מיקום יש להציע עבור הייצור של מוצרים מסוימים. בתי חרושת, חנויות ובתי מגורים, כולם זקוקים להחלפה במוקדם או במאוחר. בפני שינוי בכדאיות היחסית של מיקומים שונים, אופן ההחלפה יהיה שונה. אולי החלפות מסויימות יצטרכו להתבצע מוקדם יותר מאשר אחרות. בוודאי אדמות מסויימות יאבדו מערכן ואחרות יעלו את ערכן. מה שיקרה, אנשים יגיבו לכך באופן שיצמצם את הפסדיהם ויגדיל את הרווחים האפשריים. הדבר החיוני לו הם יהיו זקוקים הוא חירות לפעול לפי האינטרסים שלהם על ידי רכישת אדמה והעברת עסקיהם לאיזורים שיהפכו למתאימים יותר, ולחירות לבקש תעסוקה ולקנות או לשכור בתים באיזורים אלו.
בהינתן קיומה של חירות זאת, ניתן יהיה להתגבר על הבעיה בכללותה. זאת משום שבשוק חופשי (קפיטליזם), הפעולות של האנשים, והמחשבה והתכנון מאחורי פעולות אלו, מתואמות בהרמוניה על ידי שיטת המחירים (כפי שגילו ולמדו מתכננים מרכזיים רבים ממזרח אירופה ומהגוש הסובייטי לשעבר). כתוצאה מכך, הבעיה תיפתר בדיוק באותה הדרך שבה עשרות ומאות מיליונים של אנשים חופשיים פתרו בעיות גדולות יותר מאשר התחממות גלובלית, כמו ארגון מחדש של המערכת הכלכלית על מנת להתאים להחלפה של כרכרות וסוסים על ידי מכוניות, הישוב של המערב האמריקאי, והשחרור של רוב כוח העבודה במערכת הכלכלית מעיסוק בחקלאות והמעבר לתעשייה".
ביחידת הלימוד בנושא "ההתחממות הגלובלית" העוסקת בהתמודדות עם שינויים בסביבת האדם אין ולו אזכור אחד של התמודדות מוצלחת של בני האדם עם אתגרים טבעיים כלשהם, למרות שההישגים של התמודדות זאת ברורים, אינם נתונים במחלוקת, ניכרים בכל פעילות אנושית ומקיפים אותנו – הם גם אפשרו את הוצאת ספר הלימוד לאור.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.