ביולי 1955 הופיע הכתבה הבאה במעריב. (תודה לישי שנרב ששיתף). מדובר ב-110 שנה לאחר שפורסם מאמרו ההמוריסטי של פרדריק באסטיאט "עתירת יצרני הנרות" (1845) בה המחיש את האיוולת שבמדיניות פרוטקציוניסטית על ידי פניית יצרני הנרות וחומרי התאורה לממשלה לחוקק חוק האוסר שימוש באור השמש המופץ ב"מחירי היצף" הפוגעים בשוק המקומי וביצרני האור המקומיים. מנהלי המדיניות במדינת ישראל הצעירה היו חפים מידע כלכלי בסיסי ואת הנזק של מדיניות זאת אנו מטפחים עד היום.
מתוך המאמר ניתן ללמוד על הפיקוח שמנע מכירת מקררים שיוצרו בישראל לאזרחי ישראל "למען טובת הכלל וכלכלת המדינה" (כמובן) ומתוך דאגה פטרוניסטית לאזרחים שעלולים להיקלע לחובות אם ירכשו מקרר.
מסתבר גם כי הכוונה ממשלתית ליוותה משקיעי הון להקים מפעלי קרח בישראל ומספרם המתרבה של המפעלים יצר אפקט של "Too Big To Fall" וכעת כלשון הפנייה לשר האוצר דאז אשכול צפויה להם "הסכנה האיומה מכל"… "היכן התכנון הלאומי. אתמול הציעו למשקיעי הון להקים מפעל לתעשיית הקרח…. והנה לפתע אחרי שהשקיעו מיליון או יותר, ימכרו מקררים חשמליים במכירה חופשית והמשקיעים ישארו עם מכונות ומפעל – אבל בלי כסף".
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.