כנסיית ההתחממות הגלובלית / יוליה לטינינה

 

 

"רבים מבני הסמכא הראויים לאזכור

היו בטוחים שלאורך זמן

מזג האוויר והאקלים נוטים להשתנות"

לוקיוס יוניוס מודראטוס קולומלה, "על החקלאות", המאה הראשונה לפני הספירה.

 

במשך אלפיים השנים האחרונות, נאמר לאנושות לעיתים קרובות כי בקרוב הכל ייחרב. עוד מעט תגיע האפוקליפסה, יופיעו נחילי ארבה מעוטרים בזהב, רכבים של אש ולשם¹, בצורת, שיטפונות וכוכב הלענה – המים יהפכו לדם – בקיצור, סוף העולם.

מגפות המוניות של ציפייה לסוף העולם תקפו את האנושות על בסיס קבוע.

במאות ה-5 וה-6, מתוך אותה ציפייה, המאמינים עזבו את בתיהם בהמונים ועברו לגור במדבריות – שם עמדו על רגל אחת, מכוסים בצואת עצמם. הגברות העשירות, בתורן, הורישו בהמוניהן את נכסיהן לכנסייה – אשר לקחה על עצמה את המשימה הבלעדית וחסרת התמורה של הצלת נפשותיהן.

במאה ה-14, בשנים של התקררות גלובלית ומגפת דבר, התהלכו ברחבי אירופה תהלוכות של פלגלנטים. האנשים הנפלאים הללו הסתמכו על עדות רצינית, מהימנה ומתועדת היטב: מכתב משמיים אשר ירד בחגיגיות אל מזבח כנסיית הקבר בירושלים. נאמר שם שהאל התאכזב מבני האדם והטיל עליהן רעידות אדמה, שיטפונות, בצורות, רעב, דבר ומלחמות – זאת במטרה להכחיד אותם לגמרי – עד שמרים הבתולה והמלאכים כרעו לרגליו ומילאו אותו ברחמים. לכן הודיע האל כי אם בני האדם יחזרו בהם – והמאמינים יערכו תהלוכות ארוכות בערים כאשר הם מצליפים זה בזה – אז יימנע סוף העולם.

בשנת 1534, האנבפטיסטים שציפו לסוף העולם השתלטו על העיר מינסטר. אותם אנשים האלטרואיסטים החרימו מיד את כל רכושם של הלא-מאמינים, הפכו את הנשים לרכוש ציבורי והמשיח שלהם ערף בעצמו בכיכר העיר את ראשיהם של אלו שהתנגדו למסר.

גם היום מספרים לנו שסוף העולם מתקרב. "העולם יגיע לקיצו בעוד 12 שנים אם לא נתחיל לעסוק בסוגיית שינוי האקלים", הכריזה הסוציאליסטית אלכסנדרה אוקסיו-קורטז. "אנו עומדים בפתחה של הכחדה המונית", הצהירה נערת בית ספר שבדית בשם גרטה תונברג. במטרה למנוע את סוף העולם, התחילה גרטה להבריז מבית הספר בימי שישי – ואחרי שהיא נאמה באו"ם, הצטרפו אליה מיליוני תלמידי בית ספר מרחבי העולם. הפעם האחרונה שבה כמות כזו של נערים ונערים ויתרה על בית ספר הייתה במשמרות המהפכה האדומות של מאו דזה דונג. במטרה למשוך את תשומת הלב לסוף העולם המתקרב, חברי "המרד בהכחדה" חוסמים את רחובות לונדון ושופכים תמיסה בצבע אדום בהיר על בניין משרד האוצר. "הזמן הולך ואוזל", הם אומרים.

צריך להגיד שהזמן הולך ואוזל זה זמן רב. הרי סגן נשיא ארה"ב אל גור ניבא שהעולם יסתיים בעוד עשור – ועשה זאת כבר בשנת 2006. שנתיים מאוחר יותר, גור הכריז שהקרח בקוטב הצפוני יימס כולו תוך חמש שנים. הנסיך צ'ארלס הכריז בשנת 2009 שיש לנו 96 חודשים להציל את העולם. מדען האקלים ג'יימס האנסן מאוניברסיטת קולומביה הכריז ב-1988 כי עד שנת 2000 יוצף במים כביש הווסט-סייד הפרוש במנהטן במקביל לנהר ההאדסון. תכנית האו"ם להגנת הסביבה (UNEP) הודיעה בשנת 2005 כי עד 2010 יהיו בעולם 50 מיליון פליטי אקלים. אנשי התכנית אפילו פרסמו מפה מפורטת שהראתה מהיכן בדיוק יימלטו אותם מסכנים. בשנת 2010 התברר שהאוכלוסייה באזורים שהיו אמורים להתרוקן דווקא גדלה – והאו"ם מחק באופן אורווליאני את הקישור לאותה מפה.

אבל זה לא עצר את שטף הנביאים. הם ממשיכים לחזות בצורות, שיטפונות, סופות טייפון והוריקנים. הם מספרים שעד סוף המאה ימצאו את עצמם מתחת למים 400 מיליון איש, שמדבר סהרה יתרחב ויהפוך את חבל הסאהל הקרוב אליה למדבר. הם מספרים שגז המתאן הקפוא בקרקעית אוקיינוס הקרח הצפוני ישתחרר, שכדור הארץ יהפוך לנוגה, שיבוא כוכב הלענה ואיתו רכבים של אש ולשם – והכול ניתן למניעה רק אם השליטה בעולם תועבר לידי אנשי הרצון הטוב מהוועדה המיוחדת לשינוי האקלים ואם הקפיטליזם יושמד. בכלל, זו לא הפעם הראשונה שמזהירים את האנושות שהיא עומדת בפני כיליון, כמובן, אלא אם כן אותה אנושות תעביר מיד את כל הטוב, את הבית, את החמור, את השכן, את האישה ואת כל הנכסים לידי אותם האנשים המזהירים אותה – ובנוסף תעביר לאותם אנשים את הזכות לקבל במקומה את כל ההחלטות.

זו לא הפעם הראשונה שמזהירים את האנושות שהיא עומדת בפני הכחדה – ויש לומר שבפעמים הקודמות היה לדבר יסוד. גם במאה ה-5 וגם במאה ה-14 האנושות סבלה ממלחמות וממגפות נוראיות. הרעב היה חלק יומיומי מחיי האדם. מגפת הדבר בימיו של יוסטיניאנוס הראשון, בשנים 541-542, השמידה 25 מיליון בני אדם.

בשנים 1315-1317 גבתה הקרה שתקפה את אירופה כתוצאה מהתקררות האקלים כ-10 אחוזים מכלל האוכלוסייה. מגפת הדבר שבאה בעקבותיה, ונגרמה בסופו של דבר גם כן על ידי ההתקררות, רוקנה את אירופה עד כדי כך שבמקומות מסוימים בצרפת האוכלוסייה במאה ה-19 הייתה קטנה מזו של תחילת המאה ה-14. בין השנים 1692 ל-1694 השמיד הרעב בצרפת כ-15 אחוזים מהאוכלוסייה: 2.8 מיליון בני אדם. הרעב הגדול באירלנד בשנים 1845-1849 השמיד כרבע מאוכלוסיית אירלנד.

אנו יכולים בהחלט להבין את הלך הרוח של הפלגלנטים. הם הבחינו בקור, ברעב ובדבר הפתאומיים שבאו לעולם – וניסו להסיק תמונה כוללת מהמצב.

אבל היום, לראשונה בעשרות אלפי שנות הקיום האנושי, כל הצרות הללו הן היסטוריה. המגפות הנוראיות מאחורינו. כפי שיובל נוח הררי העיר באופן ציני בספרו האחרון, בעולם המודרני סביר יותר שתמותו מצריכה עודפת של המבורגרים מאשר מרעב.

מי שגר במדינות המפותחות יכול למות מהתקף לב, שבץ מוחי או להידרס על ידי מכונית – אבל הסיכוי שבעת מלחמה שכירי חרב יפרצו לביתו וירצחו אותו שווה לאפס בכל יבשת אירופה, זולת חבל דונבאס שבאוקראינה.²

העלייה הרדיקלית בתוחלת החיים והשיפור באיכותם התרחשו בזכות הטכנולוגיה המודרנית וכלכלת השוק. אולם בעיניי נביאי האפוקליפסה החדשה, השיפור הזה הוא בדיוק אותו החטא שדינו מותה של האנושות – הוא הדבר אשר יביא להשמדתה. הם מספרים שהעולם הקפיטליסטי המודרני הרודף אחרי הרווח שורף פחם, נפט וגז –וכך ופולט לאטמוספירה מיליוני טונות של פחמן דו-חמצני. אותו פחמן דו חמצני הוא רעל קטלני אשר משנה את חומציות האוקיינוסים וכן גז חממה אשר גורם לאטמוספירה להתחמם. בקרוב מאוד, כך מבהירים לנו, בעקבות תגובת שרשרת בלתי נשלטת של התחממות, הצמחים ובעלי החיים ייכחדו, מפלס מי הים יעלה במאות מטרים ואילו סופות טייפון והוריקנים ימחקו את שאריות החיים מעל פני כדור הארץ. העולם ימות.

גזי החממה, מספרים לנו, הם הגורם העיקרי לשינויי האקלים. ההתחממות המתרחשת בימינו (מתחילת המאה ה-20 כדור הארץ התחמם בכ-0.8 מעלות צלזיוס) היא אסון נוראי. הדרך היחידה לעצור את האסון הזה היא עקירה מן השורש של כל מאפייני הציוויליזציה הארורה הנוכחית (זו שהשמידה את הרעב, את המגפות ואת המלחמות, זו שהמציאה את החיסונים, המטוסים והמחשבים) – וכן העברת השליטה בעולם לידי אנשי הרצון הטוב ושונאי הבצע.

יחד עם זאת, הם מסבירים לנו שלהבדיל מנבואות יוחנן הקדוש – כל הנבואות העכשוויות מבוססות על מדע. עם מדע, אתם יודעים, לא מתווכחים. מדע זה עניין רציני. לא מדובר באיזה מכתב שמימי שירד לכנסיית הקבר בהמון עם.

נו, אם זה מדע, הבה נתחיל ממדע.

מדע?

נתחיל מכך שלכל האירועים המשמעותיים הקשורים להתחממות הגלובלית – בין אם זה נאומה של גרטה תונברג, או הניו דיל הירוק של אוקסיו-קורטז (שיעלה 600 אלף דולר לכל משק בית) – אין שום קשר למדע. כך גם במקרה של תנועת המרד בהכחדה (Extinction Rebellion) שנוסדה בעקבות התגלות שהתקבלה במהלך "טריפ" מסומם – ושעיקרה דרישה להכריז על "מצב חירום אקלימי" ולהעביר את השלטון לידי "ועדה אזרחית לנושא האקלים והצדק הסביבתי".

זו לא דרכם של המדענים. איש לא חוסם כבישים מתוך תמיכה בתורת היחסות ולא מארגן הפגנות תחת סיסמא "אמרו כן לחוק אוהם".

אולם זו כן דרכן של שיטות התעמולה הרגילות, בעזרתן מיעוט קטן אך מגובש מנסה לכפות את האידאולוגיה שלו על היתר. מיעוט כזה מפעיל לחץ על הסביבה תוך שהוא מקדם את רעיונותיו, בו בזמן שהוא משמיד את המוניטין של כל אדם המעז לעמוד בדרכו ומאתגר אותו. זו לא הדרך בה התפשטו הרעיונות המדעיים.

אבל זו הדרך בה התפשטו הדתות והאידאולוגיות הטוטליטריות – אשר בימינו מתייחסות לעצמן לעתים קרובות כאל מדע. "מדע" היה בין היתר הקומוניזם המדעי. יתרה מכך, בברית המועצות התקיים קונצנזוס של 100 אחוזים בין המדענים, הפרופסורים וחברי האקדמיה – סביב הטענה כי הקומוניזם המדעי הוא מדע.

פחמן דו-חמצני אינו רעל – אלא אבן הבניין של החיים

אז תאמרו: העניין פה הרבה יותר רציני. אם לא נגביל את כמות הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה, העולם ייכחד. כך מתאר אחד הפעילים של המרד בהכחדה את רגשותיו. "כאשר התחלתי לקרוא את המאמרים המדעיים הללו, אשר תיארו בשלווה וללא כל רגש איך תיראה התחממות ב-3 מעלות, מה יקרה לאנשים ולמערכות אקולוגיות שלמות, לא יכולתי להאמין לזה. הדבר הותיר אותי במצב של מעין פאניקה שלווה, והכול השתנה". והנה גרטה תונברג: "בני אדם סובלים. מתים. מערכות אקולוגיות שלמות נהרסות. אנו עומדים בפני הכחדה המונית. ואתם מדברים רק על כסף, מאכילים אותנו במעשיות על הצמיחה הכלכלית המתמשכת. איך אתם מעזים?… אתם – התגלמות הרוע".

"קשה לישון בלילה, כשהעבודה היומיומית שלך היא קץ הציוויליזציה האנושית", כך נקראת כותרת קורעת לב של מאמר מאת ג'ון ריצ'רדסון במגזין Esquire .

ועל כל אלה תשובתי היא: רבותיי, אתם יכולים להירגע. העולם לא ייכחד.

נניח לצורך הפשטות, שיתגשמו התחזיות המפחידות ביותר של זורעי הבהלה האקלימיים. האנושות שרפה את כל הפחם בעולם וכמות הפחמן הדו-חמצני עלתה פי 10.

נו, ו-?

בהיסטוריה של כדור הארץ כבר הייתה תקופה בה ריכוז הפחמן הדו-חמצני עלה על השיעור הנוכחי כמעט פי 20. זה היה תור הקמבריון. בתור הדבון הריכוז היה פי 12. אנחנו יודעים שכדור הארץ לא התבשל והחיים לא נכחדו. להפך, היה זה תקופה שבה החיים שגשגו.

הביוספירה הייתה עצומה. סך הביומסה היה גדול פי כמה וכמה מהיום. דבון הוא התור שבו העצים החלו לצמוח על היבשה. למרבה הצער, בתור הדבון טרם התקיימו פטריות קסילוטרופיות המפיקות אנזימים המסוגלים לפרק לינגין. בתרגום לשפה הפשוטה: העצים לא נרקבו. במקום זאת הם הפכו לפחם ולנפט, ובכך דיללו את הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה. היום אנו מחזירים לאטמוספירה את הפחמן הדו-חמצני שיצא ממנה בעת הופעת הביוספירה – וזה משפיע עליה בצורה מאוד חיובית.

שלושים השנה האחרונות של תצפיות לוויינים מראים שככל שיש יותר פחמן-דו חמצני באטמוספירה – כךשלושת רבעי כדור הארץ הפכו לירוקים יותר. מדד GPP (Gross Primary Production) המכמת את התפוקה היומית של הביוספרה צמח בעשרים השנים שעד 2008 ב-6.2 אחוזים ומוסיף לצמוח.

אנחנו לא יכולים להחזיר לאטמוספירה את כל הפחמן הדו-חמצני שהיה בה כשהחיים רק החלו. מכיוון שפחמן דו-חמצני הוא יסוד החיים – לא רק העצים השתמשו בו. יצורים ימיים רבים למדו לייצר את הקונכיות והשריונות שלהם מפחמן דו-חמצני המומס במים וסידן. ככל שהקונכיות שקעו לתחתית אחרי מות היצורים – כך יצא פחמן דו-חמצני מהמחזור.

בכל פעם שאתם מסתכלים על המבנים הלבנים של מוסקבה הבנויים מאבן גיר, על עמודי השיש של הפרתנון או על ההרים הצחיחים של מדבר יהודה הצופים את פני ים המלח – או סתם כותבים בגיר על הלוח – אתם רואים קוודריליון טון של פחמן שהוצא מהאטמוספירה באופן זה, בייחוד בתור הקרטיקון, ולמרבה הצער לא נמצאה שום פטרייה שהצליחה לעכל את הגיר.

כתוצאה מכך, החיים על פני כדור הארץ כמעט חיסלו את עצמם. בשיא עידן הקרח האחרון, ריכוז הפחמן הדו-חמצני באוויר נפל לכדי 180 PPM.³ לשם השוואה, בתחילת המאה ה-19 הוא עמד על 280 PPM. הגבול התחתון שמתחתיו הצמחים מפסיקים לצמוח הוא 150 PPM בלבד. עוד כמה מיליוני שנים של משקעי הגיר – והחיים על פני כדור הארץ היו נפסקים מעצמם. כך אומר פטריק מור, אחד ממייסדי "גרינפיס": "פליטת הפחמן הדו חמצני בידי בני האדם הצילה את החיים על פני כדור הארץ מרעב בלתי נמנע והכחדה שהיו נובעים מהיעדר פחמן דו-חמצני. אם נשתמש באנלוגיה של שעון אטומי: אם נחשוב שגיל העולם הוא 24 שעות, היינו 38 שניות לפני חצות בטרם הצלחנו לשנות את המגמה של סוף העולם".

אחזור שוב. למשך רוב שנות קיומו של כדור הארץ, ריכוז הפחמן הדו-חמצני באוויר היה גבוה יותר מאשר היום – ושום דבר נורא לא קרה.

אם אתם לא מאמינים לי, תאמינו למטאורולוג מקצועי: ג'וזף ד'אלאו, יו"ר בדימוס של הוועדה לניתוח וחיזוי מזג האוויר באגודה המטאורולוגית האמריקאית ומייסד השירות המטאורולוגי של The Weather Channel. במאמרו "12 דברים על שינוי האקלים הגלובלי שלא תקראו בתקשורת" מזכיר ד'אלאו בין היתר כי "תכולת הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה היום היא מינימלית ביחס לתקופות האקלימיות והגאולוגיות הקודמות. כך למשל בקמבריון, לפני 550 מיליון שנה, תכולת הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה הייתה גבוהה פי 20 – ולא התחולל שום 'אפקט חממה בלתי הפיך".

תאמינו, אם תוכלו, לפיזיקאי אמריקאי נודע, מרצה באוניברסיטת פרינסטון, וויליאם האפר  – שמזכיר לנו שתכולת הפחמן הדו-חמצני באוויר בסוף המאה ה-19 הייתה קרובה בצורה מסוכנת לסף המינימום, אשר תחתיו החיים על פני הארץ היו הופכים לבלתי אפשריים.

יחד עם זאת, סף המקסימום אשר אינו נוח לאורגניזם האנושי נקבעה על ידי הצי האמריקאי ב-8000 PPM. בנאס"א חושבים שאם טיסת חלל נמשכת מעל 1000 יום – ריכוז הפחמן הדו-חמצני בתחנת החלל לא צריך לעבור את רמת ה-5000 PPM. הרמה הנוכחית – 407 PPM – נמוכה לא רק ביחס לנתוני קיצון אלא גם לנתונים האופטימליים לביוספירה.

תאמינו, אם אפשר, לחתן פרס הנובל לפיזיקה איוואר גיאוור שמזכיר כי ""הצמחים בנויים למערכת עם ריכוז פחמן דו-חמצני גבוה הרבה יותר".

בדיוק מסיבה זו, ההשפעה המאומתת היחידה שנובעת מהגדלת ריכוז הפחמן הדו-חמצני עד כה היא שכדור הארץ הולך ונהיה ירוק יותר. משנת 1981, שלושה רבעים מהכוכב הפכו לירוקים יותר והיבול צמח ב-95 אחוזים – מה שתרם באופן ברור למלחמה ברעב. כפי שמעיר בצדק פרופ' זאצ'ון דז'ו, הדבר משול לכך שבעולם הייתה מופיעה יבשת ירוקה בגודל כפול מארצות הברית.

אמליץ לכם לקרוא את המאמר של דז'ו עצמו בכתב העת Nature – או מאמר שראה אור לאחרונה בשנת 2019 ונכתב בשיחדש המיוחד של "המתחממים" ולכן נקרא "השינוי המבני בצמחייה מאז 1981 הגדיל את מבלע הפחם הקרקעי". לדעתי זו כותרת מופלאה. תחשבו רגע באיזו מציאות חלופית חיים אנשים שלא יכולים לכתוב את המילה "עצים" ומכנים את הפריחה של הצמחייה "הגדלת המבלע הקרקעי".

אז שוב – אם מישהו יגיד לכם שכמות הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה תגדל וכולנו נתבשל כמו בסיר לחץ – בקשו ממנו בבקשה להסביר כיצד לא התבשלנו בסיר הלחץ הזה לפני 500 מיליון שנה בקמבריון, כשבאוויר היה פי 20 פחמן דו-חמצני.

הטענה שפחמן דו-חמצני זה רעל, חומר מזהם ומסוכן – היא שקר. זהו חומר חיוני לביוספירה שהיה בעבר במחסור חמור – שכן הביוספירה כמעט חיסלה את עצמה. אחרי שהאדם התחיל להחזיר את החומר הזה לביוספירה התחילה מה שאפשר לכנות – על פי הביטוי המוצלח של מאט רידלי – לא ההתחממות הגלובלית כי אם ההורקה הגלובלית.

אם המודלים המדעיים לא תואמים למציאות – אז הם לא מדעיים.

תמיד מפחידים אותנו באמצעות מיני מודלים מדעיים שלפיהם הטמפרטורה תעלה במעלה אחת, שתיים, שלוש, וכן הלאה עד אינסוף.

לכל המודלים הללו יש רק בעיה אחת: הם לא תואמים למציאות הנצפית.

נחזור שוב לנאומו של חתן פרס הנובל איוואר גיאוור מ-2012. הוא מביא דוגמה פשוטה מאוד.

במאה השנים בין 1900 ל-1998, אומר גיאוור, ריכוז הפד"ח גדל מ-280 PPM ל-380. בזמן הזה הטמפרטורה עלתה ב-0.8 מעלות. גיאוור שואל האם יש כאן קשר סיבתי –ותשובתו פשוטה. משנת 1998 ועד לנאומו של גיאוור עברו 14 שנה. הפחמן הדו-חמצני באוויר עלה בתקופה זו ל-396 PPM. לפי החישוב הפשוט, הטמפרטורה הייתה צריכה לעלות ב-0.1 מעלות. אבל היא ירדה. זה אומר שאפשר לזרוק את המודל הזה לאותו המקום שאליו הלכה הנבואה של הנסן על שקיעת הווסט סייד מתחת למים.

העובדה שההתחממות של שנות ה-90 נעצרה זכתה להכרה על ידי אחד מהמורים הרוחניים של חסידי ההתחממות – יו"ר היחידה לחקר האקלים באוניברסיטת איסט אנגליה פיל ג'ונס. בהתכתבות פרטית מ-5 ביולי 2005 הוא כתב: "העולם התקרר מאז 1998".

בשנת 2013 ה-IPCC⁴ נאלץ להכיר בזה. בדוח החמישי של הארגון הודו שב-15 השנים מאז 1998 ההתחממות עמדה על 0.05 אחוז.

יתרה מכך, לא היה צורך בעצירת ההתחממות כדי לקבוע שהמודלים של "המתחממים" לא מתאימים למציאות. את אותו הדבר בדיוק ציינו הרי שני מדענים מהמעלה הראשונה – פרדריק זייץ, ממייסדי ענף הפיזיקה של המצב המוצק ויו"ר האקדמיה הלאומית למדעים בארצות הברית בשנים 1962-1969, והאסטרופיזיקאי רוברט ג'אסטרו – שפיקד על הנחיתה על הירח וייסד את מרכז טיסות החלל גודרד. זייץ וג'אסטרו כתבו עוד ב-2001: "אנו מוצאים שהמדע מעיד באופן ברור על כך שההתחממות הגלובלית ב-100 השנים האחרונות ככל הנראה לא מתרחשת בשל פעילות אנושית".

מדוע? פשוט מאוד. אותה ההתחממות של 0.9 מעלות במאה ה-20 הרחשה בשני שלבים. תחילה עלייה של כחצי מעלה בין השנים 1910-1940, ואז עוד עלייה של כחצי מעלה בין השנים 1970-1990. בין השנים 1940 ל-1970 הטמפרטורה ירדה. החורפים הפכו לקשים ביותר – למזלם הגדול של הרוסים: היטלר תכנן את הפלישה לברית המועצות כשהוא מסתמך על האקלים הרך של שנות ה-30 וקיבל במקום זה את החורף הנורא של 1941, כאשר הדלק הסינטטי במכלי הטנקים התפרק לגורמיו.

הטמפרטורה ירדה בשנים 1940-1970 עד כדי כך שאחד מהוברט לאמב, ממייסדי מדע האקלים המודרני והיו"ר הראשון של היחידה לחקר האקלים באוניברסיטת איסט אנגליה, הכריז על תחילת עידן הקרח החדש. זייץ וג'אסטרו מציינים שהתמונה הזו של תנודות הטמפרטורה במחזורים בני 30 שנה לא תואמת כלל את התאוריה הגורסת שהטמפרטורה עולה בגלל עלייה בפחמן הדו-חמצני. אפקט החממה לא יכול להביא לכך לירידה בטמפרטורה. כשאפקט החממה מתקיים – הטמפרטורה יכולה רק לעלות.

ובכן, התמונה הנצפית של שינויי האקלים ב-120 השנים האחרונות לא תואמת את המודלים המשמשים להפחיד אותנו. אבל היא תואמת דבר מה אחר –מגמות של שינוי הטמפרטורה החל מ-1830. מדענים רבים, בהם הפלאוקלימטולוג שרווד אידסו⁵ רואים בשנות ה-30 של המאה ה-19 את סוף עידן הקרח הקטן.

מחזור התנודות הוא של כ-30 שנה – כאשר הטמפרטורה הכללית עולה לאיטה בשל פעילות השמש. בשנים 1830-1870 חלה התחממות, בשנים 1870-1910 התקררות, בשנים 1910-1940 התחממות, בשנים 1940-1970 התקררות, בשנים 1970-1998 התחממות – והכל במגמת עלייה מתונה.

אם המודל לא תואם את העובדות ולא מנבא תחזיות תקפות – אז המודל חסר משמעות. במדע אין אפשרות אחרת. אמונה בנבואות שלא התגשמו מאפיינת תחום אחר לגמרי של הפעילות האנושית. כך למשל, שליחיו של ישו במאה הראשונה לספירה ניבאו בביטחון מלא את שובו בעודם בחיים. הנבואות הללו לא התגשמו לא בעשרים השנים הראשונות לספירה – ולא באלף ולא באלפיים השנים שלאחר מכן. אבל חוסר התאמה זה בין המודל לעובדות כלל לא השפיע על האמונה האנושית. באותו האופן, למרבה הפלא, האמונה האנושית בהתחממות האנתרופוגנית הנוראה לא הושפעה מהתבדות הנבואות על טביעת הווסט-סייד, לא מהתבדות הנבואה על 50 מיליון פליטי אקלים עד לשנת 2010 ואפילו לא מהודעת דובר ה-IPCC בדבר "עצירת" ההתחממות.

הטמפרטורה הממוצעת המנובאת (הקו האדום) ונתוני האמת מלוויינים (ריבועים כחולים)
ומבלונים לחיזוי מזג האוויר (עיגולים ירוקים). מקור הגרף.

 

האקלים משתנה ללא הרף

האקלים של כדור הארץ הוא מערכת דינאמית לא-לינארית שתלויה בגורמים רבים ומשתנה ללא הרף. היו תקופות שבהן כדור הארץ קפא כולו – והיו תקופות שבהן יכולתם לגדל עגבניות בקוטב. יתרה מכך, בהיסטוריה האנושית מתועדות תקופות שבהן העולם היה חם יותר מאשר היום. התקופות האלו הן, למשל, האופטימום האקלימי של ההולוקן (7000-3000 לפנה"ס) והתקופה הרומית החמה (המאה הראשונה לפנה"ס – המאה השלישית לסה"נ). באופטימום האקלימי של ימי הביניים (המאה ה-9 עד המאה ה-ה13) היה חם כמו היום – או כמעט כמו היום.

כל התקופות החמות הללו התאפיינו בפרט אחד, שלעתים קרובות שוכחים להזכיר לנו אותו, והוא: כאשר שאר כדור הארץ מתחמם – ההתחממות הזאת נוגעת לקווי הרוחב הבינוניים והגבוהים⁶ – ולא בטמפרטורות של הקיץ כי אם של החורף. כפי שהיטיב לנסח זאת פרימן דייסון: "מתחמם לא איפה שחם אלא איפה שקר".

פרימן דייסון הוא אחד הפיזיקאים הבולטים ביותר היום. אם אתם עוסקים באלקטרודינמיקה קוונטית אז בוודאי שמעתם על סדרות דייסון – ואילו אם אתם קוראים מדע בדיוני, אולי נתקלתם שם בכדור דייסון. להבדיל מאיוואר גיאוור, פרימן דייסון לא קיבל בזמנו פרס נובל לפיזיקה על אלקטרודינמיקה קוונטית – כי הפרס מוענק רק לשלושה ודייסון המסכן היה הרביעי. אבל בכל זאת האיש הוא אחד הענקים של תחומו.

דייסון אומר דבר פשוט. "כן, בוודאי שיש התחממות. הייתי לפני שנה בגרינלנד וראיתי אותה במו עיני. היא מרהיבה ביותר, הקרחונים נמסים וכל היתר. אבל יש כמה דברים שמרגיעים אותי. ראשית, הציבור בגרינלנד אוהב אותה. הם אומרים שההתחממות שיפרה את חייהם".

דייסון מביא את גרינלנד כדוגמה.

אני אביא, ברשותכם, מדינה אחרת, מוכרת לרבים – שווייץ. זוהי מדינה עשירה שבה האקלים נוח, החורפים חמים, מגדלים בה ענבים בכרמים – ולאחרונה אפילו קיווי נשתל למרגלות ההרים. תופתעו לשמוע כמה נפוצה שם האמירה: "פעם היינו מדינה ענייה מאוד". זו האמת. שווייץ בימי הביניים הייתה אחת המדינות העניות ביותר באירופה. מדוע? כי היה שם קר. הקרחונים המתקדמים רמסו בתים, כפרים ושדות. אצטט פה מספר קטעים מספרו של חוקר האקלים בריאן פייגן.

פקיד ממשלתי מבקר בשנת 1616 את הכפר לה-רוזייר. "הקרחון הענק", כותב הפקיד שלנו, "כל הזמן מתפרע. הוא נע ויורד מטה. שמונה בתים, שבעה אסמים וחמישה מחסנים נמחצו והושמדו לגמרי".

אותו הפקיד מבקר בכפר לה-בואה – שם "עדיין עומדים שישה בתים, כולם נטושים פרט לשניים, שבהם מתגוררים כמה נשים וילדים אומללים. צמוד לכפר ומעליו מצוי הקרחון האדיר, הנורא והעצום – אשר אינו מבטיח דבר זולת הרס הכפר והאדמות שעוד נותרו".

הכפר שאמוני (כיום אתר נופש מבוקש) איבד בין השנים 1627-1633 שליש מאדמותיו עקב מפולות שלגים, קרחונים ושלג – ויתר האדמות היו בסכנה גם כן. הכפר תואר ב-1575 כ-"מקום מכוסה בקרחונים… השדות נמחים תדיר והחיטה מתפזרת בשדה ובקרחון". בשנת 1642 הקרחון דה-בואה התקדם מדי יום למרחק "השווה למעוף כדור רובה מוסקט – אפילו באוגוסט".

באותו זמן כבר הפסיקו לזרוע חיטה בסְפַר הקרח הזה – רק קצת שעורה ושיבולת שועל בשדות שהיו מכוסים בשלג רוב ימות השנה. "האנשים כאן אוכלים כה מעט, עד שעורם נעשה צפוד והם עצמם כה אומללים, ונראה שהם לא ממש בין החיים". בשנת 1715 הכפר לה-פרה-דו-בר כוסה לגמרי על ידי קרחון.

אז תסבירו לי מדוע התחממות היא דבר רע?

כיצד קרה שהצליחו לשכנע אותנו שזה יהיה נהדר אם הקרחונים ירמסו שוב שדות ובתים? כיצד קרה שהכמרים השוויצריים, אשר התפללו החל מהמאה ה-17 לעצירת הקרחונים, פנו לאחרונה לאפיפיור בבקשה שיאשר להם להתפלל לחזרתם? הם רוצים ששדות ובתים יירמסו שוב? שבמקום קיווי וענבים כל מה שיגדל במורד ההרים הוא שעורה הנרקבת בשלג?

הרשו לי להזכיר מהי התחממות. זהו מצב שבו הקרחונים נמסים. כתוצאה מכך יש יותר לחות באטמוספירה. כתוצאה מכך, אותם אזורים דרומיים בכדור הארץ הסובלים מבצורות הופכים להיות כשירים לגידולים חקלאיים. כבר הזכרתי את האופטימום האקלימי של ההולוקן, 7-3 אלף שנים לפני הספירה הנוצרית. בזמן האופטימום של ההולוקן, האורז נזרע בסין חודש אחד יותר מוקדם מהיום. ואילו בסהרה – בסהרה זרמו נהרות.

וזה בדיוק מה שקורה היום. דוח האו"ם בנושא אפריקה משנת 2008 מציין שהחלקים של מאלי, מאוריטניה וצ'אד הסמוכים למדבר סהרה, מה שמכונה הסאהל, הפכו בין השנים 1982 ל-2003 לירוקים יותר ב-50%. בעלי הקרקעות בבורקינה פאסו, אשר נמלטו אל החוף במהלך הבצורות הנוראיות של שנות ה-70, חוזרים לאדמותיהם. היבול גדל ב-70%, הארץ הרבה יותר ירוקה – ויש יותר מזון לבהמות. תהליך דומה עובר על מדבר קלהארי. דרישת שלום חמה לאו"ם שסיפר לנו על מיליוני פליטי אקלים צפויים מהסאהל ומקלהארי.

רבותיי, האם זה נכון שמפחידים אותנו בזה שעצי הדובדבנים יצמחו במוסקבה, ואילו בסהרה אפשר יהיה לגדל חיטה?

הקונצנזוס והספקנים

לחסידי ההתחממות יש טענה מופלאה. הם כל הזמן אומרים שיש איזה "קונצנזוס מדעי", שכל המדענים מסכימים ש:

1. כדור הארץ מתחמם באופן מהיר
2. זה רע
3. זה קשור לפעילות האנושית.

ואם מישהו לא מסכים לכך – הרי שהוא לא מדען.

הם אפילו המציאו מילה מיוחדת לאלה החולקים עליהם: "מכחישי אקלים". מכיוון ש-"מכחישי שואה" הוא הכינוי לאלו שמכחישים את קיום השואה – הכינוי החדש משווה את הספקנים לנאצים.

יש כינוי גנאי נוסף: "ספקני אקלים". אם חושבים על זה, זהו כינוי עוד יותר מוזר. מדען חייב להיות ספקן בהגדרה. הוא חייב להיות מסוגל להטיל ספק. כיצד קרה שתכונת השכל הנחוצה למדען הפכה למילת גנאי? לא יהיה קל יותר להגיד במקום "ספקנים" ו-"מכחישים" – כופרים?

אז זהו. הריני לבשר לכם שהקונצנזוס הידוע לשמצה הזה פשוט לא קיים. כך למשל, לא מזמן, ב-23 לספטמבר 2019, באמצע היסטריית האקלים, 500 מדענים הפועלים בחקר האקלים והתחומים הסמוכים שלחו מכתב לאו"ם: "המודלים הנפוצים, שעליהם מתבססת היום המדיניות הבינלאומית בנושא האקלים הם חסרי כל תוקף. על כן זהו מעשה אכזרי ופזיז – לדרוש לבזבז טריליונים על בסיס המודלים הלא-שלמים הללו. מדיניות האקלים הנוכחית חותרת תחת הכלכלה בצורה אכזרית וחסרת כל משמעות".

בין החותמים: פרופ' גוס ברקהוט מהולנד, פרופ' ריצ'רד לינדזן מארה"ב, פרופ' רינלד דו ברז'ה ופרופ' ג'פרי פוס מקנדה, פרופ' אינגמר נורדין משבדיה, פרופ' אלברטו פרסטיציני מאיטליה, פרופ' בנואה ריטו מצרפת ועוד רבים.

כל המדענים הללו טוענים שקץ העולם לא יגיע – ושאין שום מצב חירום אקלימי שניתן למנוע רק על ידי העברת השליטה בעולם לידי ועדת הצדק האקלימי.

הם טוענים שההתחממות הנוכחית מתרחשת בשל גורמים אנתרופוגניים ולא-אנתרופוגניים כאחד, שההתחממות מתרחשת בקצב נמוך הרבה יותר ממה שמנבאים "המודלים המדעיים" של האלרמיסטים –  ושכל המנגנון הביורוקרטי העצום וקבוצות האינטרס שהתגבשו סביב תורת ההתחממות הגלובלית מתבססים כולם על מודלים בלתי מספקים שהופרכו על בסיס עובדתי. הם גם מזכירים שפחמן דו-חמצני הוא הבסיס לחיים על פני כדור הארץ, שהגדלתו גורמת להגדלה של הביומסה ושההתחממות הנצפית לא הביאה – בניגוד לטענות האלרמיסטים – לגידול באסונות הטבע.

"אין שום מצב חירום אקלימי. ולכן אין סיבה לפאניקה ודאגה. אנחנו מתנגדים בחריפות למדיניות אפס פליטות הפחמן הדו-חמצני עד 2050 המזיקה והלא ריאליסטית".

אז אתם מתפלאים – מדוע לא שמעתם דבר על המכתב הזה, בעוד שהתקשורת מפמפמת על בסיס יום-יומי על גרטה תונברג או על המרד בהכחדה?

התשובה היא שבתקשורת שולט הממסד השמאלני, וש-90% מתקשורת ההמונים משקפת את ההשקפות של השמאל. זו עוד תכונה מיוחדת של האקו-בולשביקים. כל הזמן מציגים לנו את התנועות הללו כמין מחאה מתמדת, כמו המהפכה של טרוצקי. אבל לרדוף במאה ה-21 את הקפיטליסטים על הרס כדור הארץ הוא עניין רווחי ומקובל – כשם שהיה לרדוף את המכשפות במאה ה-14. כל מי שינסה להרים את קולו נגד הרדיפה צפוי לחטוף.

מדענים נגד התחממות

ובכן, בחזרה למדענים – אלה שחתמו על המכתב ואלה שלא חתמו עליו אך מסכימים עם תכניו.

מניתי כבר חלק מהם. אחד מהם הוא למשל איוואר גיוואר, חתן פרס נובל לפיזיקה על עבודתו בנושא מנהור קוונטי בגופים מוצקים. אני ממליצה לצפות בנאומו משנת 2012, במפגש חתני פרס נובל בעיירה לינדאו. הוא מתחיל במילים: "ההתחממות הגלובלית הפכה לדת חדשה – כי אי אפשר לדון בה. זה לא יכול להיות המצב". הוא מסיים את דבריו במילים: "האם שינוי האקלים הוא פסאודו-מדעי? תשובתי היא – בהחלט".

כבר ציטטתי כאן את אחד הפיזיקאים הבולטים ביותר של זמננו, פרימן דייסון – וכן את פרדריק זייץ, ממייסדי פיזיקת הגוף המוצק ונשיא האקדמיה הלאומית למדעים בארצות הברית בשנים 1962-1969 – ואת האסטרופיזיקאי רוברט ג'אסטרו, מייסד מרכז גודרד לחקר החלל. אחד הדברים עליהם כתבו זייץ וג'אסטרו הוא היעדר מה שנקרא Greenhouse fingerprint – כלומר "טביעת אצבע" של אפקט החממה באטמוספירה.

וזו מהות העניין: ניתן להבחין בהתחממות המתרחשת בגלל אפקט החממה בדיוק בגלל שאפקט החממה מחמם את השכבות העליונות של האטמוספירה. פחמן דו-חמצני סופג את החום המשתקף מפני כדור הארץ, החום הזה מחמם את האטמוספירה, האטמוספירה המחוממת מחזירה לאחר מכן חלק מהחום אל פני כדור הארץ – והם מתחממים. זהו אפקט החממה.

חוליית המפתח בשרשרת ספיגת החום הזאת היא בדיוק התחממות האטמוספירה – שאינה מתרחשת. לוויינים ובלוני מזג אוויר מודדים את הטמפרטורה באטמוספירה, ולא רואים כל התחממות. "מגמת התחממות באטמוספירה היא טביעת האצבע של אפקט החממה. מה מדידות הטמפרטורה אומרות לנו? לוויינים ובלוני מזג אוויר מנטרים את הטמפרטורה של האטמוספירה מאז שנות ה-80 וה-90 – והם לא מראים שום התחממות. טביעת האצבע של אפקט החממה נעדרת". אני עצמי כמובן לא מבינה דבר בלוויינים – אבל תסכימו שמייסד מכון גודרד אמור להבין בהם.

ספקן בולט נוסף אשר מצביע על היעדר האותות של אפקט החממה הוא פרד סינגר, מנהל בדימוס של המרכז לפיזיקה של האטמוספירה והחלל (Center for Atmospheric and Space Physics). סינגר הוא האיש שייסד בשנת 1962 את שירות הלוויינים המטאורולוגיים והיה המנהל הראשון שלו – אותו שירות שמהווה היום חלק ממנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי. סינגר הוא ארכי-כופר וארכי-ספקן, שתומכי התחממות אומרים עליו בערך מה שהתעמולה של הקרמלין אומרת על אלכסיי נבלני.⁷ אולם סינגר, כמו רוב המדענים המוזכרים וגם כותבת שורות אלו, לא מטיל ספק בכך שאפקט החממה כשלעצמו קיים – ואכן תורם את תרומתו לשינוי האקלים. למה לא? פשוט לא צריך לעשות מזבוב פיל.

השקפותיו של סינגר מופיעות במאמר קצר תחת הכותרת " What To Do about Greenhouse Warming: Look Before You Leap". המאמר ראה אור בכתב הכתב Cosmos בשנת 1992 – ותקף היום בדיוק כמו אז. נכתב שם כי "הבסיס המדעי להתחממות החממה כולל מעט עובדות, הרבה חוסר ודאות ופשוט היעדר ידיעה מובהק".

ההתחממות הנצפית (להזכיר, זהו מאמר מ-1992) יכולה להיות פשוט הסיום של עידן הקרח הקטן. היא מתרחשת בעיקר באקלים הממוזג⁸, בתקופת החורף ובשעות הלילה. כמו כן, ההתחממות המתונה הצפויה במאה השנים הקרובות לא צפויה לחרוג מהתנודות השנתיות הרגילות, ו-"צעדים דראסטיים, פזיזים ובמיוחד חד צדדיים שמבקשים לעכב את אפקט החממה עלולים לגרום לאובדן מקומות עבודה ושגשוג ולהחריף את בעיית העוני העולמי, בלי שתהיה להם תועלת כלשהי".

למרבה הצער, בעיני חסידי ההתחממות המאמר הזה הוא הכפירה הנוראה ביותר של סינגר. העבירה האיומה שלו – שמשתווה רק לחטא האדם הראשון ולבגידתו של יהודה איש-קריות.

אולם למאמר זה היו עוד שני מחברים. אחד מהם נקרא רוג'ר רבל. רבל לימד בהרווארד, ייסד את מכון סקריפס לאוקיינוגרפיה והיה מורהו של סגן נשיא ארה"ב אלברט גור – אותו נביא ההתחממות הגלובלית שסרטו "אמת מטרידה" שימש לשטיפת מוח של תלמידי בית ספר באירופה, על אף שבית המשפט העליון של אנגליה מצא בו 9 טעויות מדעיות. על סרט זה ו-9 טעויותיו קיבל גור את פרס נובל לשלום.

אז כאשר גור השליח – אותו אדם שטען שהעולם הולך להיגמר ב-2016 – נשאל מהם בעצם המקורות המדעיים שלו, הוא היה מכה בחזהו ואומר שהגורו שלו הוא לא פחות מרוג'ר רבל, אשר באמת היה אחד הראשונים לערוך בשנות ה-50 את הניסויים המוכיחים את קיום אפקט החממה.

אז ברור שדחפו את המאמר הזה לפרצוף של גור. כבר לא היה נעים להכריז על רבל כעל אחד הכופרים – הרי גור סיפר יותר מדי על ההדרכה הרוחנית שקיבל ממנו. לכן גור בחר בדרך אחרת. הוא וחסידיו הכריזו, מבלי להניד עפעף, שדעתו של המשיח קצת השתבשה בערוב ימיו. פרד סינגר הגיש תביעה בבית המשפט, שם הציג את ההגהות למאמר – שבו עד הרגע האחרון הוכנסו שינויים בכתב ידו של רבל – וזכה במשפט.

זה סוג של בדיחה. אנחנו לא יודעים עד כמה שינוי האקלים האנתרופוגני הוא דבר מדעי – אבל לנגד עינינו מצדדיו ניסו לשכתב את דעותיו של אדם. כפי שאמר על כך עוד ספקן אחד ידוע, פאט מייקלס: "בעיניי זה מדהים שאנשים חיים מנסים להסיר את שמו של המת ממאמר שהוא פרסם – כי החיים אינם מסכימים עם מה שאמר המת כשהוא חיבר את המאמר. זה כמו לקוח מספר מבהיל של ג'ורג' אורוול".

הנה עוד כמה שמות. הפיזיקאי הרולד לואיס, מתלמידי רוברט אופנהיימר ומרצה בברקלי, אשר בימי מקארתי עזב את ברקלי מתוך עקרונות ועבר לפרינסטון. בשנת 2010 לואיס טרק את הדלת בקול רם והכריז במכתב פתוח שהוא עוזב את האגודה האמריקאית לפיזיקה. הסיבה הייתה "תרמית ההתחממות, המונעת על ידי טריליוני דולרים, אשר השחיתה מדענים רבים כל כך… זו התרמית הפסאודו-מדעית הגדולה והמוצלחת ביותר שראיתי בחיי הארוכים כמדען".

עוד משתתף אחד בפרויקט מנהטן, היורש של רוג'ר רבל במכון סקריפס לגאוקרטוגרפיה ואחד המייסדים של מכון ג'ורג' סי. מארשל – היה וויליאם נירנברג . נירנברג ורבל היו אלו שהתחילו לנטר לראשונה את תכולת הפחמן הדו-חמצני באוויר. כתוצאה מכך, בתקופת כהונתו של ג'ימי קרטר, אשר כמו כל שמאלן טוב שש להטיל איזו רגולציה על הקפיטליסטים הארורים, נירנברג מצא את עצמו בראש הוועדה הראשונה אי פעם לסוגיית ההתחממות הגלובלית.

הוועדה של נירברג קבעה שתכולת הפחמן הדו-חמצני אכן נמצאת בעלייה – וכנראה שתכפיל את עצמה עד 2060 – מה שיעלה את הטמפרטורה בשיעור שבין 1.5 ל-4.5 מעלות. אבל ההתחממות הזו תהיה גדולה פי שניים-שלושה באזורי הקוטב מאשר באזורים הטרופיים. כן, זו סיבה לדאגה, אך לא לפאניקה – והעיקר: לנקוט צעדים כלשהם מבלי להבין מה בדיוק מתרחש – זה עניין יקר ולא יעיל.

כפי שאתם רואים, ההערכה של ועדת נירנברג היא מאוד זהירה. עלייה של 4.5 מעלות, מחציתה באזורים הטרופיים, זו בהחלט הערכה תומכת התחממות. הוועדה של נירנברג רצתה מאוד לרקוד על כל החתונות. אבל היא הכריזה דבר כופרני ביותר, והוא – שקודם צריך לחשוב ורק אחר כך לפעול.

וזה מנוגד למסר העיקרי של חסידי ההתחממות, אשר כל הזמן מתנהגים כמו פרסומת בטלוויזיה. "היום האחרון למבצע! נותרו רק שני כרטיסים! אל תחשבו, תעשו!". גרו הרלם ברונטלנד, הנציגה המיוחדת של האו"ם לענייני שינוי האקלים, אמרה "אין זה מוסרי להטיל ספק בחומרת המצב. זמן האבחנות נגמר. הגיע הזמן לפעול".

ולכן היום ויליאם נירנברג, שלזכרו מכון האוקיאנוגרפיה מעניק את פרס נירנברג, מוכרז אחרי מותו ככופר ובן השטן. הגברת נעמי אורסקס הפוליטיקלי קורקטית – אשר כתבה משהו בסגנון ספרו של אירנאוס⁹ עם פירוט כל הכפירות האקלימיות – גינתה את נירנברג כעוסק בדה-קונסטרוקציה של הידע המדעי וכמי ביצע מסגור מחדש. "וכך, בעודו מסכים עם המסקנה המדעית שההתחממות מתרחשת, נירנברג הכחיש שהדבר יהווה בעיה", כתבה אורסקס. "מסגור מחדש היה הצעד הראשון של נירנברג בנתיב הדה-קונסטרוקציה של הידע המדעי על שינוי האקלים".

אלמלא המילים "מסגור מחדש" ו-"דה-קונסטרוקציה", התאים יותר למשפט הזה להימצא בין דפי "פראבדה" של שנות ה-30 או בספר "נגד הכופרים". המדע הוא תמיד ספק, תמיד סקפטיות. אבל כאן הגישה היא שונה בתכלית. כל סטייה – ולו קטנה ביותר – מאחת הדוגמות של מיניסטריון האמת מובילה לנידוי.

אסיים את הסקירה הזאת בציטוט של וויליאם הפר, פרופסור בפרינסטון המתמחה בפיזיקה גרעינית, אופטיקה וספקטרוסקופיה. "ברשותכם", כותב הפר, "אסכם את הנקודות העיקריות, בהיותי מדען פעיל עם רקע טוב יותר מזה של רבים בתחום פיזיקת האקלים. פחמן דו-חמצני הוא אכן גז חממה, ובלא שינוי בשאר הגורמים – תוספת הגז הזה לאטמוספירה בשל שריפת פחמן, נפט וגז טבעי תביא לעלייה צנועה ביותר בטמפרטורה על פני כדור הארץ. בהיעדר שינוי בשאר הגורמים –  הכפלת תכולת הפחמן הדו-חמצני מ-290 PPM ל-780 PPM תוביל לעלייה של כמעלה אחת.

"במהירות הנוכחית", הוסיף הפר, "התהליך ייקח כ-195 שנה. השילוב בין כדור ארץ מעט חם יותר וריכוז גבוה יותר של פחמן דו-חמצני יגדיל באופן ניכר את ייצור המזון, העץ, הסיבים האורגניים ושאר תוצרי הצומח – כך שעלייה זו תיטיב עם כדור הארץ ותעלה בערכה בקלות על ההשפעות השליליות".

וכאן תגידו: הנה לטינינה מצטטת משום מה אי אילו פיזיקאים בני 90, מומחים למכניקת קוונטים, פיזיקת הגוף המוצק, מה כבר הפלצנים הזקנים האלה מבינים? איפה ברשימה שלה מדעני האקלים?

לא במקרה התחלתי מפיזיקאים, ובמיוחד מהענקים. אחרוני המוהיקנים של תור הזהב של פיזיקת הגרעין, אנשים שבצעירותם שהו במחיצת איינשטיין ופיינמן ושרדו עד ימינו. העובדה היא האנשים ששייכים לתקופה האחרת, כשהמדע היה באמת מדע ולא אמנות קבצנות המענקים – כאשר המדע עוד קרא לעצים בשמם ולא "מבלע פחמן דו-חמצני קרקעי" – הם אותם האנשים שמתארים את כל הסיפור הזה כ-"התרמית הגלובלית" ב-ה' הידיעה. הם הספיקו לראות בזמנם הרבה מדענים לא ישרים.

שנית, יש לומר בכנות, פיזיקה גרעינית היא מדע רציני הרבה יותר מחקר האקלים. שלישית, אם שמתם לב, ברשימה שלנו נמצאו גם מייסדי חקר האקלים – כמו נירנברג, סינגר ואפילו רבל. אותם האנשים בחנו מקרוב את שאלת ריכוז הפחמן הדו-חמצני כשאלה מדעית – והתחילו למחות כאשר הבעיה הפכה לפוליטית וכאשר התחילו לתאר אותה במילים בהם השתמשה עוד ב-1998 קריסטין סטיוארט, השרה לענייני איכות הסביבה של קנדה. גברת סטווארט אמרה: "זה לא משנה אם מדע ההתחממות הגלובלית הוא כולו זיוף… שינוי האקלים מספק לנו הזדמנות עצומה להביא צדק ושוויון לעולם".

שלום לכם! כבר ראינו ניסיונות להביא צדק לעולם! ב-1917 הביאו כל כך הרבה צדק לרוסיה שהיא עד היום לא מצליחה להתאושש!

לכן נחזור למדעני האקלים, שאת דבריהם של שניים מתוכם כבר הבאתי: הפלאוקלימטולוג שרווד אידסו, הסובר שמה שאנו רואים מאז שנות ה-30 של המאה ה-19 הוא סיומו של עידן הקרח הקטן – וג'וזף ד'אלאו. מאחר ויש ברשימה זו מאות בני אדם, לא אוכל למנות כאן את כולם. אבל אינני יכולה שלא להזכיר כמה ממנהיגי הספקנים: את פרופסור ריצ'ארד לינדזן אשר לימד מטאורולוגיה ב-MIT עד לפרישתו לגמלאות, ואת ויליאם גריי, פרופסור באוניברסיטת קולורדו ואחד המומחים העולמיים בנושא סופות טרופיות וחיזויים. "שטפו לנו את המוח במשך 20 שנה. עוד 15-20 שנה נסתכל לאחור ונראה איזו אחיזת עיניים כל זה היה".

יש אנשים שחשבו שההתחממות האנתרופוגנית היא מציאות – ואז הפסיקו לחשוב כך.

מסלול חיים מדהים ביותר היה לפריץ וארנהולט. וארנהולט לימד כימיה באוניברסיטת המבורג – אבל הוא אף פעם לא היה מדען של שולחן כתיבה. להפך, הוא היה לוחם נלהב למען איכות הסביבה, אשר מגיל צעיר עבד בסוכנויות שונות להגנת הטבע בגרמניה. הוא נלחם במלוא העוז נגד ההתחממות הגלובלית – וכשנמאס לו להיות סתם פקיד, הוא החליט לתרום למלחמה בהתחממות תרומה עסקית אישית.

ב-2008 התמנה וארנהולט לעמוד בראש חברת אנרגיה גדולה. RWE Innogy. הוא עסק באנרגיית השמש – וכל הקריירה שלו נבנתה סביב מלחמה בהתחממות דרך הכלכלה, במעבר מפחם ונפט לרוח ושמש.

אבל בשנת 2009 נחלה RWE מפלה רצינית.

באותה השנה נרשמו 20% פחות רוחות חורף מאשר החברה ציפתה. בשנת 2010 היו 20% פחות. בשנת 2011 – שוב 10% פחות. זה כבר היה עניין רציני. האדם עומד בראש יצרנית האנרגיה החמישית בגודלה באירופה –  המשקיעה מדי שנה 1.2 מיליארד אירו בטכנולוגיות אנרגיה מתחדשת – אבל שום דבר מזה לא השתלם כי המציאות לא עמדה במודלים האקלימיים ש-RWE התבססה עליהם.

וארנהולט ניסה להבין את הסיבה לכישלונותיו. הוא קרא את המאמר של מייקל לוקווד על הקשר בין חורף קר לקרינת השמש והבין באימה כי:

1. חורפים מתונים יותר באזורי אקלים מתונים קשורים לפעילות סולארית.
2. ככל שיש יותר התחממות – יש פחות רוחות.

כתוצאה מכך, מסלול החיים של וארנהולט מזכיר את זה של ארתור קסטלר או של ויטאקר צ'אמברס –אשר תחילה היו קומוניסטים אדוקים ואז הבינו ברוב אימה לאן מובילים הרעיונות שלהם. עכשיו וארנהולט הוציא לאור ספר בשם "השמש הקרה". בספר הוא טוען – ואני מצטטת: "השינויים בפעילות הסולארית ובתנודות האוקייניות מדי עשר שנים אחראים לפחות לחצי מההתחממות האחרונה – מה שאומר שתרומת הפחמן הדו-חמצני היא במקרה הטוב החצי השני".

דוגמה אחרת היא קלוד אלגר: חבר באקדמיה הצרפתית למדעים, מדען עתיר אזכורים, מנהל לשעבר של מכון פאריז לפיזיקה של כדור הארץ, שר החינוך לשעבר, סוציאליסט ובעבר לוחם נלהב נגד שינוי האקלים. היום הוא צוחק על "חסידי גזי החממה" וטוען ש-"האקולוגיה של מחאה חסרת אונים הפכה לעסק רווחי מאוד בשביל כמה אנשים".

הגאולוג ברונו וויסקל מאוניברסיטת אלברטה היה פעם חסיד של ההתחממות הגלובלית – אבל דווקא בשל התייחסותו הערנית לנתונים מדעיים הוא שינה את דעותיו מן הקצה אל הקצה. בשנת 2006 הוא פרסם את הספר: "אקלימי המלך החדשים: הפרכת המיתוס של ההתחממות הגלובלית".

יש שם אחד שאותו איני יכולה שלא להזכיר –וזהו פטריק מור, אחד ממייסדי גרינפיס. פטריק מור הכריז יום אחד שהתנועה שלו נחטפה בידי שמאלנים מטורפים – ושההתחממות הגלובלית היא לא רק "פייק ניוז" אלא גם "פייק מדע". לאחר מכן גרינפיס הכריזו שאין שום קשר בין פטריק מור לייסוד הארגון. מאה אחוז אורוול.

אם להזכיר לא רק שמות זרים אלא גם רוסיים – אזכיר פה שלושה שמות. אחד מהם הוא אלכסנדר גורודניצקי, מהגאופיזיקאים המובילים של ברית המועצות ורוסיה – ובמקביל אחד מזמרי הפולק הראשונים של ברית המועצות.

השני הוא סרגיי פטרוביץ' קאפיצה, בנו של פרופסור קאפיצה ומנחה של תכנית הטלוויזיה הרוסית "אוצ'בידנויה- נברויאטנויה" במשך שנים רבות.

גם קיריל יאקובלביץ' קונדרטייב, אחד המייסדים של חקר האקלים הרוסי, השתייך למחנה הספקנים. קונדרטייב פרסם את העבודה הראשונה שלו בתחום המטאורולוגיה הלוויינית עוד בשנת 1963 – וכבר בשנות ה-70 טען שאחת הבעיות העיקריות שיעמדו בעתיד בפני האנושות תהיה האקולוגיה. אבל הוא גם אמר שהפייק-דת של ההתחממות הגלובלית לא קשורה לשאלה האקולוגית – והיה מהמתנגדים הנחרצים לחתימה על פרוטוקול קיוטו.

במילים אחרות: לא תמצאו בין שורות האנשים שחושבים שכדור הארץ הוא שטוח חתני פרס נובל לפיזיקה, פרופסורים ב-MIT או חברים באקדמיה הרוסית למדעים בתחום הגאופיזיקה.

בתנאים כאלה אין שום אפשרות לדבר על כך שהדיון הסתיים – ושכל מי שמנסה לנהל אותו הוא סוכן בתשלום של הקפיטליסטים ואילי הנפט. בתנאים כאלה מתקיים היגד אחר, שנאמר פעם על ידי מייקל קרייטון, סופר מבריק בעל השכלה רפואית, מחבר של רבי מכר על טכנולוגיה ובין היתר גם ספקן אקלים. קרייטון אמר: "הקונצנזוס הוא המפלט הראשון של הנבלים. זוהי דרך להימנע מהדיון – בטענה שהעניין כבר הוכרע".

נשווה למשל את האמונה בהתחממות האנתרופוגנית הנוראה לתאוריה של דארווין.

התאוריה של דארווין מייצרת, כידוע, חוסר הסכמה גדול בקרב אנשים מאמינים ובקרב הכנסייה – כלומר בקרב האנשים שבשבילם התאוריה מהווה איום על הנוחות הנפשית והמעמד החברתי שלהם.

וכפי שאנו רואים, חוסר ההסכמה לתאוריה של דארווין וחוסר ההסכמה להתחממות האנתרופוגנית בנויים בצורה שונה בתכלית. עבור אנשים שלא מסכימים עם דארווין – התאוריה מסכנת את עבודתם ואת מעמדם. לעומת זאת, המדענים הגדולים אשר לא מסכימים עם ההתחממות האנתרופוגנית לא מקבלים דבר חוץ מבעיות.

הפיזיקאי הפולני המנוח זביגנייב יברורבסקי התבטא בנושא בצורה מוצלחת בשנת 2009: "הרי אני בן 82, וההשלכות הכלכליות של מעשיי כבר לא מעניינות אותי. אבל בין החוקרים אשר מסכימים עם דעותיי, רק מעטים הם צעירים, בייחוד אלה שיש להם משפחות לפרנס".

יבורובסקי קרא להתחממות הגלובלית "תרמית חסרת כל בושה עם השלכות חמורות", כך שאנו רואים שהטענה כי "קיים קונצנזוס בין מדענים בנושא ההתחממות הגלובלית" היא שגויה לגמרי.

המציאות אחרת. האמת היא שבין המדענים המקבלים מענקים למלחמה בהתחממות הגלובלית ישנו קונצנזוס שיש להילחם בהתחממות ושאת המענקים יש להמשיך לחלק. כפי שאמר על כך פרימן דייסון: "כל הפרנסה של האנשים הללו תלויה בכך שהציבור יהיה מבוהל".

אבל זה שקול לאמירה שאין אלוהים מלבד אללה ושמוחמד הוא נביאו – כי בין המומחים לנושא, כלומר בין אנשי הדת המוסלמים, יש קונצנזוס מלא בנושא. וקונצנזוס אכן קיים – אבל למרבה הצער יש עוד קבוצת מומחים המסכימים לגמרי שהאל הוא אחד בשלושה גופים.

ההתחממות האנתרופוגנית – התאוריה המדעית הראשונה בעולם שנוצרה בידי ביורוקרטיה

כל תאוריה מדעית נוסחה בידי מישהו. תורת היחסות היא של איינשטיין. הכבידה – של ניוטון. אז מי בדיוק גילה את ההתחממות האנתרופוגנית הנוראה?

אולי היה זה סוונטה ארהניוס, המגלה של אפקט החממה? למרבה הצער, לא. ארהניוס, הבן הנאמן של שבדיה הקרה, קיווה שהעולם יתחמם. "ככל שתכולת תחמוצת הפחמן באטמוספירה תגדל, נוכל לקוות לזמנים עם אקלים נעים ונוח יותר", כך כתב ארהניוס ב-1908.

מה עם רוג'ר רבל, שהניסויים שערך בשנות ה-50 איששו את קיומו של אפקט החממה? ובכן, קשה לייחס את תאוריית ההתחממות האנתרופוגנית הנוראה, תהא"נ בראשי תיבות, למי שחיבר מאמרים עם פרד סינגר. התשובה האמיתית היה שתהא"נ הוכרזה כאמת בלתי מעורערת על ידי ועדה. לא ועדת נירנברג, אשר החמיצה באופן מביש ביותר את ההזדמנות לשלוט בכל כלכלת ארה"ב, אלא הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (IPCC) מטעם האו"ם. כתבי היסוד שלה מכונים ממש כך – הדו"ח הראשון, השני, השלישי והחמישי של ה-IPCC. למען הנוחות של אלו המתעצלים לקרוא את כל הדו"ח, נכתב סיכום קטן שנקרא "סיכום עבור קובעי מדיניות".

קשה לדמיין מצב שבו הטקסט העיקרי בתורת המיתרים הוא דו"ח של ועדה מטעם האו"ם. ספק גדול אם האו"ם היה מכנס ועדה בנושא תורת המיתרים וספק אם טובי הפיזיקאים היו מגיעים לוועדה זו. ההתחממות הגלובלית היא התאוריה הראשונה בעולם שהתגלתה בידי הביורוקרטיה הגלובלית.

כאשר ה-IPCC הוקם בשנת 1991, עמדו לפניו שלוש שאלות שעליהן הוא התבקש לענות.

הראשונה: האם הטמפרטורה בעולם במגמת עלייה?

השנייה: האם העלייה הזאת היא אנתרופוגנית ברובה, כלומר נגרמת על ידי הפעילות האנושית?

השלישית: האם היא מזיקה?

ה-IPCC היה הופך לכלי עוצמתי למען רגולציה של העולם כולו, והמדענים התומכים בו היו זוכים לגישה בלתי מוגבלת לתקציבים, רק אם התשובה המתקבלת לכל שלוש השאלות תהיה חיובית.

אילו אחת מהתשובות הייתה שלילית – היו נגמרים המענקים וההשפעה.

דמיינו לכם שב-IPCC היו אומרים: כן, הטמפרטורה במאה ה-20 נמצאת במגמת עלייה. אבל העלייה הזאת הייתה כרוכה בין היתר במחזורים הטיפוסיים בני 30 שנה של פעילות סולארית. הטמפרטורה במאה ה-20 עלתה בין 1910 ל-1940, ירדה ב-30 שנה הבאות ועלתה ב-30 שנה לאחר מכן. העקומה הסינוסואידלית הזו נעדרת כל קשר ברור לפליטת פחמן דו-חמצני – אשר הייתה במגמת עלייה לאורך כל המאה ה-20. זה בערך מה שאמרו זייץ וג'אסטרו. לאחר מכן – שום מענקים ושום השפעה, כי בין אם אתם IPCC או הקיסר של סין, בשמש לא תוכלו לשלוט בשום אופן.

או שה-IPCC היה מודיע בשנת 1990: זה נכון שיש מגמת עלייה של הטמפרטורה ב-20 השנים האחרונות – ואנו מניחים שחלק מהעלייה הזאת יכולה להיות קשורה לאפקט החממה. אבל עלינו להפנות את תשומת לבכם לכך שההשפעה של פחמן דו-חמצני על הביוספירה היא חיובית ביותר. עלייה בפחמן דו-חמצני מגדילה את הביומסה. נתוני הלוויינים מראים שככל שתכולת הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה עלתה – כך כדור הארץ הפך לירוק יותר. יתרה מכך, כאשר מתרחשת התחממות – היא נוגעת בראש ובראשונה באקלים הממוזג. קו המשווה לא הופך להיות יותר חם. אבל העונה החקלאית אי שם ברוסיה או שבדיה מתארכת. ולמרות שכל שינוי של אקלים כרוך בחסרונות משלו – למשל התקצרות עונת הסקי באלפים או גלי החום שפוקדים את צרפת – התחממות היא יתרון מובהק באופן כללי. זה בערך מה שאמרו ויליאם נירנברג וסוונטה ארהניוס בעצמם.

וזהו. לא מענקים ולא השפעה.

אז תתחילו לצחוק, כי הביורוקרטים הבינלאומיים הללו ענו על כל שלוש השאלות בצורה כזאת שתמקסם את ההשפעה שלהם.

על עלייה בכמות אסונות הטבע

כיצד בנויים הדוחות של ה-IPCC?

אביא כאן רק דוגמה אחת – אבל חשובה מאין כמוה. אחד הדברים העיקריים בהם האלרמיסטים האקלימיים מנסים לשכנע אותנו הוא שכמות אסונות הטבע בעולם הולכת וגדלה. יש יותר בצורות, שיטפונות, סופות טייפון, הוריקנים וכן הלאה. עכשיו, כשיש בעיות עם ההתחממות עצמה – ואפילו הדוח החמישי של ה-IPCC נאלץ להודות שהיא נעצרה – השיח של שינוי האקלים ותופעות הטבע מסוכנות התחיל לתפוס מקום מרכזי בתעמולה של חסידי ההתחממות. נכון שהטמפרטורה לא עולה – אבל האקלים משתנה. תראו! בכל מקום יש בצורות, הוריקנים ושיטפונות.

למען האמת, זהו שקר מוחלט. יתרה מכך, כדי לגלות שזה שקר צריך רק להציץ בטקסט המרכזי של דוח ה-IPCC. בדוח הרביעי הם מודים, שחור על גבי לבן, שמחקרים בנוגע לשיטפונות "לא הראו כל מגמה ברורה", ואילו "הכמות הכללית של הסופות הטרופיות כמעט ולא השתנתה בארבע השנים האחרונות".

אולם פרט לטקסט עצמו ישנו "סיכום עבור קובעי מדיניות" – וברור שאותם קובעי מדיניות קוראים רק אותו. בסיכום מדבר ה-IPCC על "עלייה אפשרית בהחלט" בכמות אסונות הטבע בעתיד.

ואילו בראיונות איתו, התבטא יו"ר ה-IPCC לשעבר רג'נדרה פצ'אורי בצורה הבאה: "זה כבר מתרחש. שיטפונות, בצורות ומחסור הולך וגובר במים בחלקים שונים של העולם… כבן אדם אני פשוט לא מסוגל לשתוק מול הראיות המובהקות".

תסכימו איתי שלא כך בונים שיח מדעי. כך בונים תעמולה – כאשר התעמולה הזאת מתבססת על שקר גס. בפרסומים המדעיים כתוב במפורש שלא נראית שום עלייה בכמות הסופות, הבצורות והשיטפונות. ב"סיכום" כתוב שזה יכול לקרות בעתיד – ואילו היו"ר אומר שזה קורה כבר עכשיו ושהוא לא מסוגל לשתוק.

כפי שאתם מבינים, בצורות ושיטפונות לא יכולים להיות תוצאה של סיבה גלובלית אחת.

אם מישהו אומר לכם ששינוי האקלים מביא גם לבצורות וגם לשיטפונות – כנראה שאותו אדם לא ממש חושב בהיגיון.

מה באמת צריך לקרות לסופות הטרופיות אם כדור הארץ יתחמם כהוגן? כבר ענינו בעקיפין על שאלה זו.

אזכיר לכם.

דבר ראשון: ככל שכדור הארץ מתחמם – הלחות עולה.

דבר שני: ככל שכדור הארץ מתחמם, הדבר משפיע קודם כל על האקלים הממוזג. הפרש הטמפרטורות בין קו המשווה לקטבים יורד – והרי הפרש הטמפרטורות הוא הסיבה להיווצרות הסופות הטרופיות.

לכן ניתן לחזות ש:

1. התחממות קלה לא תשנה את המצב בכלל
2. התחממות רצינית תגדיל את כמות הסופות – אבל תפחית את עוצמתן. על כך מדברים הפרופסורים רוברט בולינג ורנדל צ'רבני.

ההתחממות הגלובלית כפסאודו-מדע

ההתחממות הגלובלית איננה מדע. הקשר בינה למדע הוא כמו הקשר בין המדע לקומוניזם המדעי. אינני פיזיקאית, אבל אני מומחית במערכות סמנטיות – ואני רואה איך המערכת הזאת בנויה.

האידאולוגיה של ההתחממות הגלובלית בנויה לא כמדע אלא כאידאולוגיה טוטליטרית. היא שוכחת את נבואותיה שלה עצמה כשהן לא מתגשמות – בדיוק כמו דתות. היא מתעלמת מהאמת. כשהיא אומרת לכם את האמת, היא לא אומרת אותה במלואה. למשל, כשהיא אומרת לכם שפני הים עולים, היא שוכחת להגיד שהם עולים מזה 18 אלף שנה ושהאנושות שרדה איכשהו את התהליך הנורא הזה.

האידאולוגיה הטוטליטרית הזאת היא בלתי סובלנית באופן מופלא. היא רודפת כל אדם אשר העז להטיל ספק בעיקרון הכי שולי – כשם שהכנסייה רדפה גם את הפילוסופים, את הסטואיקנים, את הגנוסטיקנים, ובכלל כל מי שחרג מהקו הכללי של המפלגה. היא הצליחה להכריז על נירנברג ככופר. ולא רק נירנברג!

לא מזמן הגברת נעמי אורסקס הכריזה כי ג'יימס הנסן, ההוא שסיפר לנו שכביש הווסט סייד יכוסה במים בשנת 2000, הוא "מכחיש". יודעים למה? כי הנסן אמר שכדי לוותר על פחמן דו-חמצני צריך לפתח את האנרגיה הגרעינית (וזו, בוודאי תסכימו, אמת לאמיתה. צריך לפתח את הגרעין. שם נמצא עתיד האנושות).

הדבר הכי מגונה בעיניי באידאולוגיה הטוטליטרית הזאת היא העובדה שהיא גנבה ממני את המילה "ירוק".

אני היא זו הירוקה. אני רוצה אוויר נקי, מים נקיים ושיהיה לי מחוץ לחלון הרבה ירוק – ולא ערמות של זבל. אני יודעת מה צריך לעשות בשביל זה. בשביל זה צריך לבנות ציוויליזציה עשירה ועתירה בטכנולוגיות. כי המצב האקולוגי של כל המדינות העשירות הולך ומשתפר. הן מנקות את נהרותיהן. הן נוטעות יערות. לשם, לאותם היערות, חוזרים בעלי החיים שהוכחדו במאות ה-19 וה-20.

לעומתן, המדינות העניות עוברות קטסטרופה אקולוגית. הן מלאות בפסולת. הן סובלות מעודף אוכלוסייה. הנהרות שם הם תעלות ביוב. אם יש להם תחנת כוח פחמית – היא עובדת בלי מסננים, ואם אין – אז הם כורתים את כל העצים שבסביבה כדי לבשל מזון.

האסון האקולוגי הנורא ביותר הוא העוני. כי בתנאים של עוני ופיצוץ אוכלוסין האדם משחית את כל אשר סביבו.

אבל הסוציאליסטים אשר גנבו את המילה "ירוק" אומרים לנו שכל זה הבל הבלים. נו, אז מה אם המדינות המפותחות מנקות את הנהרות ומשחזרות את הביוספירה שלהן. אז מה אם שווייץ דומה לגן עדן ואם סינגפור טובעת בעצים, אם באירופה יש יותר ויותר שמורות טבע ובה נעלמות המזבלות, חוזרות החיות והציפורים. לא! הם אומרים לנו, המדינות העשירות הן המזהמות העיקריות, כי הן מייצרות את החומר הנורא פחמן דו-חמצני, שבגללו כמות הצמחים על פני כדור הארץ גדלה ב-6.5 אחוזים ובגללו מדבר סהרה הולך ומוריק. הם, כלשונה של גברת ארסקס הנהדרת, אלו שעושים מסגור מחדש למדע. הם עושים לו דה-קונסטרוקציה והופכים אותו לאידאולוגיה אפוקליפטית.

כולנו אשמים. כולנו חוטאים. וניתן לכפר על חטאינו רק אם נעביר את כל הסמכות בעולם לידי ועדת חירום אקלימית או משהו כזה.

זו אינה הגנה על הטבע.

זה ניסיון של הביורוקרטיה העולמית לשנות מן היסוד את מודל ההתפתחות הכלכלית – והביורוקרטיה העולמית לא מסתירה את זה כלל וכלל.

"לראשונה בתולדות האנושות אנו שמים לנו למטרה לשנות מיידית, באופן מכוון ובזמן קצוב, את מודל הצמיחה הכלכלית השולט מאז המהפכה התעשייתית", כך אומרת קריסטיאנה פיגוארס, מזכ"לית המפלגה הקומוניסטית של ברית ה… אוי, סליחה – מזכ"לית ועדת האו"ם לנושא שינוי האקלים.

לגבי הטענה שהדבר מתרחש לראשונה בתולדות האנושות – החברה פיגוארס בוודאי מגזימה. גם לנין וגם מאו דזה דונג ראו את אותה המטרה בדיוק לנגד עיניהם. כעת ה-IPCC מנסה לעשות זאת. פעם השמאל נלחם נגד הקפיטליזם בשם הפרולטריון, היום הם עושים זאת בשם הטבע. אנו יודעים מה עלה בגורל הפרולטריון במדינות בהן נפטרו מהקפיטליזם. בשום מקום בעולם הפרולטריון לא סבל כמו באותן מדינות.

ואני יכולה לחזות שבשום מקום בעולם הטבע לא ייהרס – כמו באותן מדינות שבשם הטבע יעצרו את הקדמה הטכנולוגית.

אודות הכותבת:

יוליה ליאונידובנה לטינינה (ברוסית: Ю́лия Леони́довна Латы́нина, נולדה ב-16 ביוני 1966) היא סופרת ועיתונאית רוסיה. היא בעלת טור בעיתון נובאיה גזאטה ומנחה תוכנית רדיו פופולרית בתחנת אֶחוֹ מוסקבי (ברוסית: Э́хо Москвы́), וכן מחברתם של מעל 20 ספרים בסוגות שונות, ביניהן הגות פוליטית, היסטוריה, פנטזיה ומתח.

המאמר פורסם במקור ב–  novayagazeta.ru ומפורסם ב"אנכי" באישור הכותבת.
תרגום ועריכה יונתן קורבצקי ואגם קדם-לוי.

 

 

מראי מקומות:

[1] ציטוטים מ"חזון יוחנן" (הערות השוליים הן של המתרגם)

[2] מחוז באוקראינה השרוי במלחמת אזרחים

[3] חלקיקים למיליון מולקולות אוויר – Parts per million

[4] הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים – Intergovernmental Panel on Climate Change

[5] פלאוקלימטולוגיה, חקר האקלים ושינויי האקלים בתקופות שונות של כדור הארץ

[6] כלומר, קווי הרוחב הרחוקים יותר מקו המשווה

[7] נבלני הוא המנהיג הבלתי רשמי של האופוזיציה הרוסית, שנודע בתחקירים חושפי השחיתות שלו ויכולתו לארגן הפגנות ענק נגד השלטונות.

[8] קווי הרוחב האמצעיים של כדור הארץ

[9] תיאולוג בן המאה ה-2 לספירה, מאבות הכנסייה הנוצרית