יום ללא קניות ? הוא יום נגד האדם

יום ללא קניות – הוא יום נגד האדם

מאת בועז ארד, פורסם לראשונה בדצמבר 2004

בחזרה כאילו רומנטית לימי הביניים הציעו לנו השבוע דוברי ארגונים ירוקים, מתנגדי הגלובליזציה, וארגונים חברתיים למיניהם, בהם גם פעילים מרכזיים ב"ההסתדרות החדשה", לקיים "יום ללא קניות".

מארגני הפעילות בישראל תכננו מגוון פעילויות "חזרה לטבע": תהלוכה של אנשים עם עגלות קניות ריקות (שנגנבו ממרכולים בסביבה), מאהל "סחר הוגן", מייצגים, ו"מסיבת רחוב". נציגי בית הספר לאמנויות "בצלאל" השתתפו במיצג של העבודות שיצרו בנושאים הקשורים לתרבות הצריכה המודרנית, ושדרני רדיו 106 העלו יום שידורים מיוחד לנושא זה שכלל ראיונות, פינות ומוזיקה ברוח "יום ללא קניות". בין היתר עסקו התכניות בגלובליזציה ובתנועת ההתנגדות לה ואירחו את פעילי התנועה מהארץ ומחו"ל. במאהל "הסחר ההוגן" הציעו המארגנים לשוב לסחר חליפין, להסתפק במועט, לתקן מוצרים ישנים ולא לרכוש מוצרים חדשים. למעשה מבקשים מאתנו לשוב למציאות שהתקיימה בימי הביניים, ועדיין מתקיימת עד היום במדינות העולם השלישי, בצפון קוריאה, בחלקים מאפריקה מוכת הרעב ובקובה. שם נוכל לראות את תוצאות המדיניות של "ללא קניות", ול"התענג" מנסיעה ברכבים שתוקנו והוטלאו שוב ושוב מאז שנות החמישים. סחר חליפין, המתאים לחברה פרימיטיבית המתקיימת על כלכלה חקלאית בסיסית, הוא אמצעי במלחמה נגד המין האנושי. מלחמה להחזרת החברה המודרנית אחורה לימי הביניים.

הניתוק והתלישות של מארגני האירוע בישראל ממצב המשק הישראלי, הנחלץ בקושי ממצב מיתון ואבטלה מדהים; העובדה כי מובילי התנועה מציגים את עצמם כפעילים חברתיים הדואגים לרווחת הפרט, תוך כדי שהם מוכנים להרוס את מקור פרנסתם של אלפי סוחרים ועצמאיים נראית מוזרה אם לא עומדים על שורשיה האידיאולוגיים של התופעה.

כראוי לתנועה רעיונית שעובדות אינן אמורות לעמוד לה למכשול גם להתנגדות לגלובליזציה יש גבולות (כל עוד הגלובליזציה מבטאת חופש מסחרי וכלכלי). שהרי מדובר בתנועה גלובלית: היום הבינלאומי ללא קניות (Buy Nothing Day) החל מיוזמתם של ארגונים בצפון אמריקה, היוזמה החלה מטעם ארגון קנדי בשם "מכסחי המודעות" בשנת 1993, ארגון זה שם לו למטרה להשחית מודעות פרסומת של חברות מסחריות. את היוזמה המופרעת הזאת אימצו לחיקם קשת רחבה של ארגונים חברתיים וסביבתיים בתואנה ליציאה נגד השקר בפרסום המסחרי. אולם בחסות טענות נגד צריכה, ובשם מודעות סביבתית וחברתית "מוכרים" לנו את השקר הגדול ביותר: השקר הטוען כי תרבות הצרכנות המסחר והקפיטליזם היא אנטי-הומנית.

הטענה הבסיסית של ארגונים אלה (כפי שהיא מבוטאת במאמר של אילת בן-מנחם הנמצא באתר המרכז לטכנולוגיה חינוכית ), היא כי היות ש-" 20% בלבד מאוכלוסיית העולם משתמשת ביותר מ – 80% ממשאבי כדור הארץ…. מכאן ש – 80% מתושבי כדור הארץ נאלצים להסתפק במועט, ונשארים עניים, למרות שהם הפועלים המייצרים את רוב מוצרי הצריכה עבור העולם המערבי". אותה דוברת ממשיכה ומדלגת לקלישאה הבאה: "התוצאה היא שהמשאבים הקיימים, שהיו יכולים להספיק לכולם, אינם מחולקים בדרך שוויונית, ולכן ,מדינות העולם השלישי סובלות ממחסור ומרעב". טיעון זה מתעלם לחלוטין מהמהות של יצירת העושר האנושי. העובדה היא שהעושר האנושי אינו עוגה מוגבלת המחולקת בין "חברי המפלגה" באופן שצריך להיות "שוויוני" (ברוח הניאו-קומוניזם) – את העושר בעולם מייצרים אנשים חושבים, המגלים עוד ועוד דרכים להמרת המשאבים הבסיסיים לערכים אנושיים. האם אפשר להשוות את איכות החיים והעושר העומד לטובת הפרט היום לעומת כמות העושר שעמדה לשירות האדם בימי הביניים לצריכתו במשך 20 שנות חייו (על פי תוחלת החיים הממוצעת באותה העת…). בשל התקפתם על האדם משמיטים בכוונה מנוסחת "חלוקת העוגה" את המשאב העיקרי, הבלתי מתכלה, הייחודי והראשון העומד לשירות האדם: מחשבתו החופשית והייצרנית.

התנועה האנטי צרכנית חוברת עם תנועות הגנת הסביבה בחביקת מלקחיים הטוענת כי: "לפי דיווחי המשרד לאיכות הסביבה הישראלי, כל אחד מאתנו מייצר כ-2.5 ק"ג של פסולת מידי יום! צריך לזכור ששימוש במכוניות, הובלת מוצרי צריכה, הפסולת מהמפעלים וכמובן האריזות – כל אלה יוצרים את הפסולת שחלקה לא מתכלה גם אחרי הרבה שנים והיא מזהמת את האוויר, מדללת את שכבת האוזון וחודרת למי התהום" (בן מנחם). הפתרון היחידי לבעיות אלו כאשר הם מוגדרות באופן אמיתי ולא דמגוגי הוא פתרון טכנולוגי מתקדם – לא נסיגה לנהיגת עגלות וסוסים.

את תנועת המלקחיים הזאת משלימים גדודים של פורעים מארגונים גזעניים מגוונים, המטיפים למלחמה באמריקה, לשחרור פלסטין, להרס מרכז הסחר העולמי ולפעולה נגד כל מה שעולה ממנו ריח של חירויות הפרט וחופש מסחרי – "אימפריאליזם קפיטליסטי" בלשונם. אין זה מקרה שאותם אנשים הצובאים עם שלטי מחאה ואיומים נגד סניף "מקדונלדס" בלונדון או בפאריס יצטרפו ברצון להפגנה נגד האימפריאליזם של השטן הגדול והשטן הקטן.

את כל המגמות הרעיוניות הללו מקשר חבל התלייה הרעיוני של המין האנושי היוצא נגד האדם באשר הוא אדם: החיה הרציונלית.

בניגוד לבעלי החיים בטבע המתאימים את עצמם לתנאים האקלימיים והאקולוגיים או נכחדים, האדם הוא יצור המשנה את סביבתו על מנת שתתאים לו, האדם כאדם נפסל מידית מטבע מהותו להימנות על חברי הכבוד של ארגוני שמירת הסביבה. ארגונים אלו מטפחים את השאיפה לחיות בטבע ללא השפעה ושינוי בו. רצון זה אולי מתאר היטב את אופי חייהם של ציידי ממותות קדמוניים הדרים במערה – אולם אינו הולם את האדם המודרני שאין לו כבר ממותות לצוד ובודאי לא מספיק מערות להסתופף בהן בימות הקור. הקפיטליזם כשיטה פוליטית וכלכלית הינו השיטה הראשונה בהיסטוריה שהכירה בזכויות האדם הנובעות מהיותו רציונלי ויצרני; הזכות לחיים והזכות לרכוש ופועלת להגנה על חופש המסחר בין אנשים.

האדם המודרני במדינות החופשיות זוכה לתוחלת חיים ארוכה ולמזון על שולחנו רק משום החירות ליצור ולסחור בשוק חופשי. ככל שהחופש רווח יותר הופכים החיים טובים יותר – זאת הסיבה ש-20% מאזרחי העולם שנהנים מחופש, זוכים להינות מחיים טובים יותר משאר 80% תושבי העולם, השרויים עדיין בימי הביניים של רדיפת האדם והגבלת החופש. נגד החופש האנושי מתנהלת מלחמה: במערב מאכלסים נציגיהם הרעיוניים של הדיקטטורות הקומוניסטיות את מגדלי השן האקדמאים ומשם משלחים את ההצדקות הקלושות להתקפה נגד הקפיטליזם והמסחר החופשי. ראוי למי שטובת האדם לנגד עיניו שירשום לפניו את כל השותפים ל"יום ללא קניות" ויימנע מלתמוך בהם. ולא יהיו אלה רק הסיפתח לתקופת חושך גזענית. תקופה של גזענות מהסוג הרע ביותר, הגזענות נגד מהותו של הגזע האנושי – כמהות רציונלית וחופשית שמסחר חופשי וקפיטליסטי הוא הדרך לשגשוגה.