דמדומי חופש הדיבור

דמדומי חופש הדיבור

הכישלון הנוכחי של המערב להגן בתקיפות על חופש הדיבור והביקורת שלנו מוסבר על ידי הציווי לאהוב את אויבינו.

מאת: אונקר גתה  פורסם: 9 בפברואר 2006

בכדי לרדת לעומק הנבזות של ממשלותינו באופן התייחסותם לקומץ של עיתונאים בלתי-נכנעים, עליך לראות את שורשי הטיפול הזה בערכי המוסר שהורישה הנצרות למערב.

בפני ההפחדה והרצח של כותבים אירופאיים, יוצרי סרטים ופוליטיקאים על ידי קיצוניים איסלמיים, מספר עיתונים אירופאיים אזרו אומץ להגן על חופש הביטוי שלהם: הם פרסמו 12 קריקטורות על מנת לבחון האם עדיין אפשרי לבקר את האיסלם.

הם גילו כי הדבר בלתי אפשרי.

מוסלמים יצאו למהומות , שרפו שגרירויות ודורשים צנזורה ומוות לכופרים. הקריקטוריסטים הדניים ירדו למסתור; אם הם לא פחדו לדבר לפני כן, כעת הם פוחדים.

כיצד הגיבו מנהיגינו? האם הם הצהירו כי זכות הפרט לחופש דיבור הינה מקודשת, ללא חשיבות מי צורח כי נפגע מרעיונותיו? לא. האם הם מגינים על זכותנו לחיים ומתחייבים לרדוף כל אחד ובכל מקום בו מאיימים ברצח אנשי המערב בשל חוצפתם והעזתם לדבר? לא – – ממש כפי שהם לא עשו דבר בעת ש"פסק ההלכה" כנגד סאלמן רושדי פורסם ומתרגמי ספרו הותקפו ונרצחו.

במקום זאת, ממשלת ארצות הברית הכריזה כי למרות שחופש הדיבור הוא חשוב, הממשלה משתתפת בתחושת ה"פגיעה שנפגעו מוסלמים מתמונות אלו," ואפילו מרמזת כי פרסומם גובל בחוסר נימוס. מדוע למוסלמי יש זכות מוסרית להחזיק במערכת עקרונותיו המאובנים, ולנו אין זכות להחזיק בעקרונותינו הרציונאליים? מדוע, כאשר עיתונאים מחזיקים בחופש הדיבור ומוסלמים מגיבים באיומי רצח, מחלקת המדינה מאותת לעיתונות לצנזר את עצמם? מדוע קיים המדד הכפול המרושע הזה? מדוע להזהיר את הטוב בכדי להרגיע את הרשע?

התשובה מונחת בתפיסת המוסר של המערב.

מוסריות, אומרים לנו ללא הרף, חילוניים ודתיים, מימין ומשמאל, משמעה להקריב; לוותר על ערכיך בשירות חסר עצמיות למען האחרים. "שרת מטרה גדולה משאיפתך, גדולה ממך," אומר בוש לאומה מאמינה. אולם כאשר אתה מוותר על ערכיך, האם אתה מוותר עליהם למען אדם נערץ, למען כאלו שהרוויחו וזכאים לכך? מובן שלא – – אחרת יהיה בכך מעשה של מסחר, של צדק, של החלטיות עצמית ולא של הקרבה-עצמית.

עליך לוותר בעבור מה שאינך מעריך, לזה שהינך שופט כחסר ערך, בלתי-ראוי, בלתי-רציונלי. עובד, למשל, צריך לוותר על מקום עבודתו לטובת מתחרה נחות; איש עסקים חייב לתרום למטרה אידיאולוגית לה הוא מתנגד; משלם מסים חייב לממן "אמן" מודרני חסר תעסוקה שאת עבודותיו מכוסות ההפרשות הוא מתעב; ארצות הברית חייבת לממן את האו"ם, הידוע בהיותו מלא בדיקטטורות ושנאה לאמריקה.

להחזיק בעקרונותיך הרציונליים הינו מעשה אנוכי מכל. להתכחש להם, להקריב את העולם לטובת אלו שהנך מעריך כלא-רציונליים ומרושעים, הינו תמצית ההקרבה. כאשר ישו, המטיף הגדול להקרבה עצמית, ציווה "אהוב את אויבך, ברך את מקלליך, עשה טוב לאלו השונאים אותך, והתפלל למען אלו המנצלים אותך ברשעות והרודפים אותך", הוא התכוון לכך בדבריו.

כאשר השמאל מאמץ את האידיאל המעוות הזה של הקרבה חסרת עצמיות לרוע היא מתרגמת למדיניות חוץ של תיעוב-עצמי ו"רגישות", של יריקה בפני אמריקה והמערב תוך הפגנת כבוד לברברים של כל כנופיה.

ביל קלינטון, למשל, שביבירור אינו שמאלני קיצוני, זינק אל ההתכתשות האחרונה בביקורת עצמית: "איש מאיתנו אינו חופשי לחלוטין מסטריאוטיפים לגבי אנשים מגזעים שונים, קבוצות אתניות שונות, ודתות שונות… דנמרק… הייתה דוגמה מפחידה לכך… הקריקטורות השערורייתיות הללו נגד האיסלם."

בגירסה הימנית, ההקרבה עצמית לרע מתרגמת למדיניות חוץ של התבטלות עצמית.

חובתנו, מכריז בוש, להביא את אפשרות ההצבעה לפלשתינאים ולעירקים, אולם לא נעיז לומר להם איזו חוקה לאמץ, או לאסור את הרוצחים בהם הם מבקשים לבחור. אין לנו זכות לעמוד על עקרונותינו, משום שהם טובים ורציונליים. לעיראקים ולפלשתינאים יש זכות לחוקק את אמונותיהם השבטיות והטרוריסטיות על חשבוננו, משום שאמונותיהם הם בלתי רציונליות ומרושעות.

במשבר הנוכחי, מחלקת המדינה לא תגן על חופש הדיבור, משום שעקרון זה הינו בר-הגנה רציונלית; להגן על ערך זה באופן חד-משמעי יהיה אגואיסטי. אולם מחלקת המדינה תציע כי נימנע מלפרסם קריקטורות שמעוררות אי-נחת בקרב העבדים האדישים; למוסלמים יש זכות להחזיק בטאבו המיסטי שלהם, בדיוק משום שאמונות אלו מיסטיות.

הערב כאשר תצפה בחדשות בהמון הגועש השורף את דגלי מדינות המערב ומצית את שגרירויות המערב, זכרו כי זה הוא האוייב שהמוסר שלך מצווה עליך לאהוב ולשרתו – – וזכור את הדנים המבודדים המסתתרים מפחד לחייהם. ואז, בצעד האולטימטיבי של החלטיות עצמית, הבטח לדחות את המוסר של ההקרבה ולמד את היפוכו: המוסר של אינטרס-עצמי רציונלי.

למרות שדימדומי שקיעת המערב החלו, האפלה ההתאבדותית טרם בלעה אותנו. עדיין יש לנו סיכוי.

בסרט: הפגנות בלונדון בקריאה למלחמת קודש נגד המערב

לצפייה בקריקטורות המקוריות הקישו כאן

Dr. Onkar Ghate is a senior fellow at the Ayn Rand Institute in Irvine, CA. The Institute promotes the philosophy of Ayn Rand, author of "Atlas Shrugged" and "The Fountainhead."