דאדלי וחוק רישיונות הג'ין

מאת יגאל ליברנט (פורסם בפייסבוק)

זה מכבר לא הזכרנו פה עבריינים הרפתקניים, וכשקראתי אתמול (שוב) על המיסוי השערורייתי של האלכוהול אצלנו, נזכרתי בבחור מעורר-השראה אחד, דאדלי בראדסטריט, "בן-אדם – חוויה", כמו שאומרים הצעירים בימינו.

דאדלי, שנולד בשנת 1711, היה נצר למתנחלים הקרומווליאנים באירלנד, ואחרי שעשה צבא, פנה לחפש את מזלו בנתיבים אחרים, שאחד מהם רלוונטי לענייננו היום – הבן-טובים הזה דפק הקוּפּה האנגלית, שניסתה להגביל את מכירת הג'ין, המשקה הפופולארי של המאה השמונה-עשרה.

והמעשה שהיה – כך היה: בשנת 1736, תחת לחץ גורמי ההדתה הפוריטניים, הפרלמנט חוקק את חוק רישיונות הג'ין, שהתנה את המכירה בתשלום שנתי בסך 50 לירות שטרלינג – הון קטן במושגי הזמן. כדי לפקח על האכיפה, העסיקה הממשלה מלשינים בשכר, שמסרו לשלטונות את שמות מוכרי הג'ין ואספו לכיסם את כספי הקנס הכבד שהוטל עליהם. התוצאות לא איחרו לבוא – העסקים נסגרו במהירות והמוני חובבי הג'ין פנו לחפש אחר המודיעים בשכר ולקרוע אותם לגזרים. דאדלי בראדסטריט מיד הריח הזדמנות חד-פעמית.

הוא התחיל ברכישת הטקסט של החוק, סקר אותו בעיון וגילה שתי פרצות: ראשית, החוק לא נתן לשוטרים אישור מפורש לפרוץ דלתות של עסק חשוד; שנית – כדי לתבוע את סוחר-הג'ין לדין ולהטיל עליו קנס, לשלטונות נדרש שמו. וכך, חמוש בידע החוק, פנה בראדסטריט להוציא את תוכניתו האלגנטית אל הפועל – חברו הפרקליט שכר למענו בית בסמטת העוגן הכחול, דאדלי ביצר את הדלתות ואת החלונות של המקום והתקין על אחד מהם פרזול נאה של חתול, שפיו הכיל מסילה שנועדה למורד המטבעות, ומתחת לכפו הותקנה צינורית עופרת, ממנה יימזג הג'ין לכל דורש בעל-אמצעים. לאחר מכן הוא שלח אנשים להודיע לאספסוף צרכני הג'ין, שתר ברחובות הבירה בחיפושיו אחר המוכרים והמלשינים, כיצד העסק פועל, ופנה לחכות ללקוחות.

הוא סיפר שהלקוח הראשון הופיע רק כעבור שלוש שעות, כשהוא כבר היה מוכן להרים ידיים, אבל עד לסגירה הוא הרוויח שישה שילינגים, למחרת – שלושים, ואז – שלוש-ארבע לירות שטרלינג מדי יום. היות שזהותו לא הייתה ידועה למלשינים – למשטרה לא הייתה דרך לתבוע אותו לדין, והפרקליט סירב להכניסם פנימה או לגלות את זהות התת-משכיר, בטענה שמתנהל עמו משפט, וחשיפתו תפגע בהליך החוקי.

מן הסתם, תוך זמן קצר קמו לדאדלי חקיינים ובכל רחבי לונדון הוצבו פסלים נדיבים של חתולים, אבל הוא כבר החזיר את ההשקעה שלו, בזבז את הרווחים על זונות וצדפות והמשיך הלאה. פחות מעשור אחר-כך, הוא כבר יעבוד בתור מרגל אנגלי וירמה את המורדים הסקוטיים שעה שיגרום לצבא הג'ייקוביסטי לסור על עקבותיו כדי להילחם בצבא שהיה פרי דימיונו של בראדסטריט (ובכך – להכשיל את המרידה כולה), אבל זה כבר סיפור לעת אחרת.