טרור דתי נגד חופש הדיבור

מתוך הסרט: Obsession: The War Against the West

המטרה הסופית של האייטולות, כשל כל המיסטיקנים, איננה "חילול קודש" מסויים, אלא התבונה כשלעצמה, יחד עם ביטויה הפוליטי והתרבותי: מדע, המהפכה התעשיתית, המהפכה האמריקאית. אם המתקפה תצליח, התוצאה תהה עידן חוסר-התבונה – – תקופת חדשה של חשכת ימי-הבניים. כפי שכתבה איין ראנד במאמרה "פילוסופיה: למי היא נחוצה?" ובמאמרה הרואה את הנולד בשנת 1960: "אמונה וכוח: הורסי העולם המודרני":
"העימות בין התבונה והמיסטיקה הינו נושא של חיים ומוות – – או חירות כמגד עבדות – – או קדמה לעומת אלימות מנוונת… שכל הינו האמצעי האובייקטיבי היחיד להבנה בין בני האדם; כאשר אדם פונה לאחר באמצעות שכלו, המציאות הינה המדד האובייקטיבי ומסגרת ההתייחסות. אולם כאשר אדם טוען להיות בעל אמצעים על טבעיים של ידע, שום שכנוע, תקשורת או הבנה אינם אפשריים."
אנשים רבים גינו את איומי האייטולות, אולם המשיכו וחתרו תחת עמדתם על ידי הצעת התנצלות ל"רגישויות" שבהן "פגע" הספר. שום התנצלות אינה דרושה. שום אמונה, איסלמית או אחרת, המובילה ל"טרור מקודש", אינה ראויה לקבלת כבוד מאנשי תרבות.
האם באופן ספציפי ספרו של רושדי הוא טוב או מרושע, נעלה או מושחת, אינו לעניין. מהרגע בו נשמעים איומי מוות, יש רק נושא אחד לדון בו ולהגן עליו: זכותו של האינדבידואל לדבר, ללא קשר אם מישהו או כולם אוהב או לא את דבריו. "חילול קודש" אינו פוגע בזכויותיו של איש. אלו החשים נעלבים אינם חייבים להאזין או לקרוא את העלבונות. בהגנה על חופש הדת, הבחין ג'פרסון כי אסור לגרום ל"פעולת המחשבה להיות כפופה לכפיית החוק", והוסיף:
"הכוחות המוצדקים של הממשלה מגיעים לפעולות כאלו רק באופן שפוגע באחרים. אולם לא נגרמת לי כל פגיעה אם שכני טוען כי יש עשרים אלים, או שאין אל בכלל. הדבר לא מכייס את ממוני או שובר את רגלי".
אם חילול הקודש הוא הנושא, העובדה כי אנו נכנעים לדיקטטור דתי המטיף לרצח הינו חילול קדושת חיי האדם. נאמר כי ספרו של רושדי מפקפק באמונתם של המאמינים. כך גם המדע. נאמר כי הספר פוגע בערכיהם של האייטולות ומאמיניהם. כך גם ארצות הברית של אמריקה (וישראל – ב.א.).
מדוע הזעם שחש הציבור האמריקאי לא תורגם לקריאה לפעולה נגד אירן? המחאה גם מימין וגם משמאל בארץ זאת נשמעת חלולה משום ששתי הקבוצות בגדו ברעיונות הפילוסופיים הנדרשים על מנת לפעול.
השמרנים נתנו לאנשי הדת לשלוט בהם, ואלו מבססים את תפישותיהם באופן גלוי על דוגמות מיסטיות ומבקשים כי הממשל יכפה את הדוגמות שלהם בכוח מה שהוא בדיוק מה שהאייטולות מבקשות. אלו שצמחו על ברכי הפונדמנטליסטים אינם נמצאים במקום ממנו ניתן לצאת למסע צלב למען מחשבה חופשית. האם קבוצות אלו מסוגלות לטעון כי זה בלתי ראוי להחרים את רושדי אבל נכון להחרים את דארווין?
כולנו חבים חוב של הכרת תודה לקבוצות ליברליות כגון PEN ואגודת הסופרים בעבור הגינוי האמיץ לאיומי האייטולות. אולם קבוצות אלו, גם הן, אינן מציעות אופוזיציה מבוססת עקרונות – – בשל מחויבותם הפילוסופית לקולקטיביזם ויחסיות תרבותית. הליברלים באופן אופייני מחזיקים בכך כי יש להקריב את זכויות הפרט למען "טובת הכלל", וכי התרבות המערבית איננה טובה יותר מ"תרבות" של שבטים פראיים. אלו המייעצים למען התנצלות ופיוס כעקרון לניהול מדיניות חוץ לא ידרשו ואינם יכולים לדרוש פעולה נגד האייטולות.
תגובתם של רבים מן הפרשנים היתה להטיח האשמות, למרבה ההפתעה, באנשי עסקים אמריקאיים: ובאופן מיוחד במשווקי הספרים, כמו ספרי וולדן, המושמצים בשל ניסיונותיהם להגן על בטחון עובדיהם ולקוחותיהם. אין זאת האחריות של אזרחים פרטיים לסכן את חייהם בהתנגדות למדינה זרה כאשר ממשלתנו, שמחובתה להגן על חיינו, עוצמת עין בפני פשע היסטורי.
טרור ללא עונש הינו טרור מחוזק. האייטולה כבר הרחיב את התקפותיו; הוא כעת מאיים במוות על כל מי שיבקר את האיסלם. אם הוא לא יעצר, מי יכול לצפות מאין יגיע האיום הבא נגד המוציאים לאור וחנויות הספרים? האם מטרוריסטים פלשתינאיים הנפגעים מספר פרו-ישראלי? האם מסוג כלשהו של מתנגדי-הפלות או מצדדי זכויות-לחיות שכעת מפוצצים מרפאות או הורסים מעבדות מחקר? האם אנו רוצים מדינה שבה אנשים פוחדים להכנס לחנות ספרים, משום שהתקפות על חנויות אלו שאינן נתקלות בהתנגדות הפכו להיות מחאה מקובלת?
הסכנה הברורה והמיידית היא שכותבים ומוציאים לאור יתחילו, בצעד נואש של הגנה-עצמית, ליישם צנזורה עצמית – – לדבר, לכתוב ולפרסם כאשר מאחורי פעולותיהם משתמעת המחשבה: "באיזו קבוצה עמדה זאת תפגע ולאלו מעשי אלימות אהיה חשוף לאחר מכן?" התוצאה תהיה מותו שת התיקון הראשון לחוקה והפיכה מתמשכת של אמריקה למעין פינלנד. האם יהפוך ביתם של האמיצים והחופשיים לביתם של הפוחדים והאדישים?
באופן מנוגד לימין הדתי ולשמאל הרלטיויסטי, [אנו] מחזיקים בהכרח של פעולה ממשלתית במשבר הנוכחי – – פעולה ממשלתית להגנת זכויותיהם של האמריקאים לחייהם, ביטחונם וחירותם. אומה המרשה לסוכני מדינה זרה לאיים ולהפיץ טרור נגד אזרחיה כשהם פטורים מעונש על אדמתה שלה איבדה את הרצון לשרוד.
אנו קוראים לשלוש פעולות מסוימות:
(1) הגנת המשטרה ואמצעי הגנה ממשלתיים אחרים צריכים להינתן לפי בקשתם לכל מוציא לאור, חנות ספרים או כל קורבן אחר המקבלים איומים הניתנים להוכחה בהקשר לפרשת רושדי. זהוא חוסר צדק מפלצתי לתת לקורבנות אלו להתרושש בהוצאות אבטחה בעת שהממשלה מזניחה את חובותיה.
(2) לאור הצווים של האייטולה והרקע של מאמיניו, ההסתה שלהם לרצח מהווה פעולה פלילית, שיש להעניש בשלה. אם המסיתים הינם אזרחים זרים יש לגרשם.
(3) על הממשלה האמריקאית (לבד או עם בנות ברית) לנקוט פעולה צבאית נגד אירן, עד אשר הממשלה האירנית תבטל את צווי המוות של האייטולה. איומי האייטולה נגד חיי אמריקאים הינה פעולה מלחמתית. המטרות צריכות לכלול מחנות אימונים ידועים המשמשים כבתי ספר להכשרת טרוריסטים אירניים.
כוח המשמש להגנה עצמית, תגובה בכוח המכה חזרה באלו היוזמים אלימות, הינה הכרח מוסרי. האימוץ של עמדה פאציפיסטית – – או לעסוק ב"משא ומתן" אינסופי מאחורי הקלעים המוביל לשום מקום – – משמעו להסגיר את העולם לברוטליות. חצי-צעדים מפוחדים הינם גרועים מחוסר תגובה בכלל; אדם אינו יכול להגיב לרצח בהחזרת שגרירים בלבד או בצמצום הסחר. אדם אינו יכול לפנות באופן רציונלי ושכלתני לאלו שדוחים את השכל. כוח הוא השפה היחידה המובנת לאלו החיים באמצעותו.
החיים היחידיים שהאייטולה זכאי להכריז על סיומם הנם חייו שלו.