המדריך החדש לאמריקאניזם – מתוך המבוא

בשנת 2018 פורסמו לראשונה בספר הכתבים הפוליטיים הראשונים אותם כתבה איין ראנד בארה"ב. לכבוד יום העצמאות האמריקאי, 4 ביולי 2021 אנו שמחים לפרסם חלק מן ההקדמה לספר שנכתבה על ידי ג'ונתן הוניג וסטיוארט ק' האיאשי. הספר תורגם לעברית וזמין לרכישה בחנות ספריית אנכי או באמזון.

הקדמה

לרוב האנשים, אפילו לרוב האמריקאים, אין מושג מה מייצגת ארצות הברית. חלקם יטענו שהתכונה המאפיינת והמוסרית ביותר של המדינה היא היותה דמוקרטיה, וכי המהות של אמריקה נובעת, משום כך, בעיקר מהכוח להצביע. אדם בקי יותר עשוי לציין את חוקת ארצות הברית ואת הכרזת העצמאות. אמריקאים רבים יטענו ששני המסמכים האלה הם יישום של עקרונות הנצרות; אחרים יתייחסו בביטול למסמכים אלה בטענה שמחבריהם היו בעלי אדמות לבנים פטריארכליים שהחזיקו עבדים.

ישנם מי שמכירים בכך שאמריקה נוסדה על עקרון החירות, אך יעמדו על כך שמודלים שלטוניים קולקטיביסטיים פחות חופשיים (או כלל לא חופשיים), החל ממדינות הרווחה של סקנדינביה ועד לדיקטטורות של רוסיה וקובה, הם חלופות מוסריות לגיטימיות. ככלות הכול, הם אומרים, ממשלת קובה מספקת שירותי בריאות "בחינם" והרוסים מינו את שליטיהם "בהצבעה".

רוב האמריקאים ואזרחי מדינות המערב מעולם לא ניתחו את העקרונות שעליהם נוסדה אמריקה, ולכן הם לא מסוגלים לראות את הרפובליקה במונחים מוסריים. למעשה, אינדיבידואליזם – והעיקרון של זכויות הפרט – הוא הבסיס של השיטה הפוליטית הייחודית של אמריקה.

אזרחית אחת של המערב – הוגת דעות שהייתה אמריקאית מבחירה – הבינה את יסודות המהות הפוליטית של אמריקה. בהרצאה שנשאה בשנת 1974 בפני בוגרי האקדמיה הצבאית של ארצות הברית בווסט פוינט, אמרה הסופרת־פילוסופית איין ראנד כך:

אני יכולה לומר – לא כקלישאה פטריוטית, אלא מתוך הבנה מלאה של היסודות המטפיזיים, האפיסטמולוגיים, האתיים, הפוליטיים והאסתטיים ההכרחיים – שארצות הברית של אמריקה היא המדינה הטובה ביותר, האצילית ביותר, ובעקרונות המייסדים המקוריים שלה, המדינה המוסרית היחידה בהיסטוריה של העולם.¹

המדריך החדש לאמריקניזם בוחן את נימוקיה.

בשנת 1926, בגיל עשרים ואחת, איין ראנד היגרה ממולדתה רוסיה לארצות הברית. אף ששפת מדינתה החדשה לא הייתה שגורה לחלוטין בפיה, תוך עשורים מעטים היא ביססה את עצמה הן כמחברת כמעיין המתגבר ומרד הנפילים והן כמייסדת של פילוסופיה שיטתית חדשה שכינתה אובייקטיביזם.

איין ראנד, שהתחנכה ברוסיה הצארית והסובייטית, היגרה לאמריקה כדי  לכתוב באופן חופשי.  ואולם, עם הגעתה, היא גילתה שהפוליטיקה הקולקטיביסטית של רוסיה, ושל אירופה בכללותה, קונה לה אחיזה באמריקה. מאמץ ראשוני להילחם במגמה זאת היה המדריך לאמריקניזם שלה, שפורסם בכתב עת פוליטי קטן, The Vigil, ב־1946.

אף שכתביה המאוחרים, הבשלים ורחבי ההיקף של איין ראנד מציגים התפתחות גדולה, המדריך לאמריקניזם עדיין רלוונטי. הסוגיה שהוא עוסק בה – אינדיבידואליזם מול קולקטיביזם – מעסיקה אותנו כיום. שבעים שנה לאחר פרסומו, ספר הלימוד החדש לאמריקניזם מרחיב את עבודתה הראשונית של איין ראנד. הספר העדכני מפנה את תשומת הלב בחזרה לעקרונות האינדיווידואליזם הבסיסיים, שנדחו, או, סביר יותר, כלל לא נלמדו.

אכן, לכל סופר, פרשן, אינטלקטואל, איש עסקים, מחנך ונבחר ציבור יש דעה  – לא תמיד מבוססת, ולעתים קרובות סותרת – ביחס לעקרונות הפוליטיים הבסיסיים של אמריקה – מעטים מהם מציינים את האינדיווידואליזם או את זכויות הפרט.

"ארצות הברית נוסדה על פילוסופיה יהודית־נוצרית," הכריז מנחה ערוץ "פוקס ניוז" לשעבר, ביל או'ריילי.²

חבר הסנאט ברני סנדרס הלין על כך ש"החלום האמריקאי ניתן להגשמה באופן טוב יותר בדרום אמריקה, במקומות כמו אקוודור, ונצואלה וארגנטינה, שם יש כיום שוויון רב יותר בהכנסות, מאשר בארצו של הורשיו אלג'ר. מיהי רפובליקת הבננות עכשיו?"³

איש הטלוויזיה ביל מאהר דרש שהאמריקאים "יתגברו" על רעיון האקספציונאליזם האמריקאי.⁴

בניו יורק טיימס, פרופסור בכיר למשפט חוקתי גינה את "ההתעקשות של האמריקאים על ציות לחוקה, על כל סעיפיה הארכאיים, יוצאי הדופן והמרושעים בעליל"⁵ לצד מאמר דעה של שליט רוסיה ולדימיר פוטין, שבז לחלוטין לאקספציונאליזם האמריקאי,ולאמריקניזם.⁶

בד בבד, כוכב כדורסל אמריקאי ביקר בגאווה בדיקטטורה של קוריאה הצפונית והתרברב במערכת היחסים הקרובה שלו עם הרודן הטוטליטרי של המדינה. כשהועלו בפניו הזוועות שמבצע המשטר של קוריאה הצפונית, הספורטאי השיב כלאחר יד, "אנחנו מבצעים כאן את אותם הדברים."⁷

הטענה הזו – שארצות הברית מבצעת זוועות המשתוות לאלה של דיקטטורות מסוג זה – בוטאה על ידי נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ. "גם המדינה שלנו הורגת לא מעט,"⁸ הצהיר במהלך הקמפיין שלו לנשיאות. "אתה חושב שהמדינה שלנו כל כך תמימה?"⁹

"אני לא חושב שזה מונח נחמד," אמר טראמפ על האקספציונאליזם האמריקאי. "אני לא רוצה לומר שאנחנו מיוחדים יותר, כי זה כמו לומר 'אנחנו טובים יותר מכם.'"¹⁰

בתוך בלבול ועיוות מוחלט כאלה, אין פלא שהאמריקניזם כבר לא זוכה לתשבחות, אלא מושמץ לרוחב כל הספקטרום הפוליטי. יתר על כן, מה שנראו בעבר כהשקפות פוליטיות מנוגדות – של אלה המכונים "שמרנים" ו"ליברלים" – התכנסו לסיעות נבדלות לכאורה שמאמצות את אותו רעל קולקטיביסטי, שאף אחת מהן לא מייצגת ערכים אמריקאיים אמיתיים.

איין ראנד גילתה שעליה להגדיר מערכת פילוסופית ייחודית כדי לתת תוקף לשיטה הפוליטית המהפכנית של אמריקה. בציפייה לצורך בהתחלה חדשה, היא התייחסה לממשיכי דרכה בתור האינטלקטואלים החדשים, שעבודתם מוצגת להלן.¹¹

…האם האמריקניזם מתייחס בסך הכל למיקום גאוגרפי מסוים ולמנהגים או להרכב הגזעי של רוב האוכלוסייה שלו –או האם אמריקניזם נוגע לעקרונות הפילוסופיים שעליהם הקימו האבות המייסדים את הרפובליקה הזו, עקרונות כמו שכל ישר ואינדיוודואליזם? האם אמריקאניזם הוא משהו מסוים, או פשוט כל מדיניות שיכולה לזכות ברוב בהצבעה דמוקרטית?

המדריך החדש לאמריקאניזם עונה על השאלות האלה, לא בקלישאות פטריוטיות נדושות, אלא בתובנות עקרוניות המבוססות על "הבנה מלאה" של השורשים "המטאפיזיים, האפיסטמולוגיים, האתיים, הפוליטיים" של אמריקה.

לרכישת הספר – כאן