פומפריפוזה בארץ הכסף
מאת: בועז ארד | 23 בנובמבר 2007
את סיפור האגדה האחרון של אסטריד לינדגרן לא תמצאו בצד ספרי אגדות הילדים שלה על גבי מליוני מדפים ברחבי העולם – הוא מצא את דרכו לעיתונות ולפרלמנט השבדי. ידידי, האובייקטיביסטים השבדיים מכירים אותו על בשרם.
אם היתה הסופרת השבדית הנערצת אסטריד לינדגרן ( 1907-2002) חיה ב14 בנובמבר 2007 היא היתה חוגגת את יום הולדתה ה-100, אם היא היתה חיה במדינה אחרת מאשר בשבדיה היתה עשויה הסופרת שספריה מעטרים כמעט כל מדף ילדות בעולם (בילבי, נוריקו סאן הילדה מיפאן, ועוד…) להיות אישה עשירה, מאד עשירה.
בשנת 1976 מצאה עצמה הסופרת הפורה שיצרה ענף ייצוא של ספרות ילדים, הפכה לאייקון שבדי הקימה עמותות סיוע לילדים, ואף נבחרה להיות המייצגת של האישה השבדית, במצב עגום. ככל שצמחו הכנסותיה היא הלכה והתרוששה. חוקי המס השבדיים יצרו מצב בו הושת עליה קנס כספי עבור הישגיה הספרותיים, סך המס שהיה עליה לשלם עלה על 100% מהכנסתה. בתשובה לעוול היא כתבה את האגדה על "פומפריפוזה בארץ הכסף" אגדה שנסתיימה במילים:
"וכך פומפריפוזה חיה לה מאז ועד עתה בעזרת תמיכה כלכלית של החברה: אך היא לא כתבה עוד ספרים…”.
"כך אני מרגישה" אמרה אסטריד לינדגרן בראיון עיתונאי, "זה לא מעורר במיוחד לכתוב משהו כאשר אתה יודע שיהיה עליך לשלם עבור התענוג…”.
הסיפור אותו כתבה, "Pomperipossa in Monismania" הפך לחדשות ופורסם בעמודי העיתונות השבדית, הועלה לדיון כלכלי בפרלמנט ובעקבותיו התפתח עימות מתוקשר עם שר האוצר של הממשלה הסוציאל דמוקרטית בשלטון עימות שתרם רבות להחלפת הממשלה השבדית בבחירות שלאחריו.
אסטריד לינדגרן אינה האדם שייצג את עקרונות הקפיטליזם, היא גם לא היתה מסוגלת להתמודד עם מערכת שחינכה להקרבה קולקטיביסטית, היא היתה חלק ממערכת זאת ואף תרמה לה – אך גם היא נדחפה מעבר לגבולות הסיבולת של אדם שפוי. יותר משסיפור זה הוא סיפורה הטרגי של אסטריד לינדגרן הוא סיפורם של כל אותם יצרנים שנדחפו אל מחוץ לגבולות ארצם או הוחנקו בואקום של האי רציונליות הקולקטיביסטית – אלו שיצירותיהם הוחנקו בטרם באו לעולם האסטרידיות והאריקסונים שחדלו מליצור בשבדיה.
כריסטיאן ו. הוא אובייקטיביסט שבדי עימו נפגשתי בביקור בגוטבורג, "אני בר מזל" הוא סיפר, “חבר העביר לי את המאמר "הקומפרצ'יקוס" של איין ראנד שתורגם לשבדית, המאמר הזה שינה את חיי, מאז קראתי את כל ספריה ומאמריה, השינוי הוא מהותי כי ידעתי שיש פיתרון לאותה מצוקה בה מצא עצמו אבי"… “בילדותי חוויתי את המצב בו אבי שהיה רופא בכיר בבית חולים דוחק בי לצאת לחלק עיתונים גם כשלא רציתי וחשתי רע, כילד המשכורת הזעומה שקיבלתי חמקה מתחת למדרגת המס וסייעה לכלכלת הבית כי ממשכורתו של אבי לא נשאר הרבה לאחר המיסים".
"אין יזמים בשבדיה" אומר כריסטיאן, “גם זנסטרום (Zennström) שיצר את סקייפי היגר משבדיה, כמו אינגמר ברגמן שנמלט ממנה לפניו". בשנת 2007 היגרו משבדיה כ-17 אלף מאזרחיה המקוריים , בכך תרמו את תרומתם לשינוי הולך ומתגבר באופי האוכלוסיה הממשיכה לקלוט מהגרים מן המזרח התיכון. . . כריסטיאן נמצא כעת בשבדיה לביקור מולדת קצר, מקום מגוריו החדש הוא בניו-יורק. הוא זכה בהגרלת כרטיסי הגרין קארד שנערכה בשבדיה, וכיועץ טכנולוגיות מידע הוא עדיין שומר קשר עם לקוחותיו בשבדיה ובשוויץ באמצעות משרד קטן בגוטבורג ומבלה על הקו בין ניו-יורק לשבדיה כנוסע מתמיד.
את הפגישה עם כריסטיאן עלי לזקוף לזכות גוגל וטכנולוגיות המידע העומדות לרשותנו כיום, במסגרת נסיעת עבודה הייתי מסוגל לחלץ חלון של שעתיים בלבד בערב יום שני, את תיאום הפגישה התחלתי ביום ראשון בערב. מייל למכון איין ראנד לגבי אובייקטיביסטים בגוטבורג הניב רצון טוב ורשימה שהגיעה אלי ביום שלישי לאחר חזרתי לישראל. רק הרצה של "אוביקטיביסטים", “גוטבורג" ו"שבדיה" הביאה אותי לאתר ולמייל של ג'רי נילסן www.eyeless.org אשר למרות היות בלונדון באותו היום תיאם את הפגישה בגוטבורג עם כריסטיאן. זאת היתה המחשה נוספת לכוח של הקידמה היצרנית לארגן מפגש בין יבשתי בטווח של שעות ודקות. בגוטבורג וסביבתה חיים 7 אובייקטיביסטים שפעלו גם באופן ורטואלי דרך האתר www.objektivism.se שכיום אינו פעיל. עם זאת הם שומרים על קשר ויוזמים אירועים שונים, ב8 בנובמבר יצאו מספר חברים מגוטבורג לנסיעה לאוסלו להרצאה של ד"ר ירון ברוק.
כמו בשבדיה, כך גם בישראל משלמים את המחיר של רדיפת אנשי עסקים בייצוא המוחות הטובים ביותר לחו"ל. בישראל, כך מספר העיתון "ידיעות" המחולק בטיסה חזרה, הטמטום והרשעות חוגגים. העיתון מדווח כי הוחלט לרגל שנת ה-60 למדינה להעניק הטבות מוגדלות לישראלים שעזבו ומוכנים לחזור. הומצאה גם הגדרה של "מוח בורח" שמזכה את הנמלט במענק גדול במיוחד של עד רבע מליון שקל. (ידיעות אחרונות, 24 שעות, 20 בנוב' 2007). הרעיון המדהים להמנע מלהבריח את אותם מוחות מלכתחילה כנראה מאיים מידי עבור אלו שפרנסתם על גזל ושליטה (מ"המוחות" שכאן) וחלוקת פריבילגיות בממסד הישראלי (לאלו שכבר לא כאן).
"ידיעות" מפרסם נתונים (שיש לבדקם אך) על פיהם כ-5000 מדענים ישראלים חיים בחו"ל. נתונים אלו אינם כוללים כמובן את אנשי העסקים המובילים המעבירים את עסקיהם למדינות בהם התשתית החוקית מאפשרת הגנה על זכויותיהם לחייהם ולרכושם. במאמרו של ליאונרד פיקוף, “מדוע זקוקים אנשי עסקים לפילוסופיה" הוא מצטט את ראנד המתארת את תרומתם של אנשי העסקים לחיינו:
“המשחרר הגדול, אשר בטווח קצר של מאה ומחצית, שיחרר את האדם מכבלי צרכיהם הפיסיים, שיחררם מעבודת הפרך של יום עבודה בן 18 שעות של עבודה פיסית למען פרנסתם הפיסית הבסיסית ביותר, שיחררם מרעב, ממגפות איומות, מהניוון חסר הישע והאימה בה חיו רוב בני המין האנושי בכל המאות הפרה-קפיטליסטיות – ושבה עדיין חי רובו, בארצות שאינן קפיטליסטיות". – ציטוט מתוך המאמר "לאינטלקטואל החדש" בתרגום לעברית כאן (גישה פתוחה למנויי אנכי).
האם נלמד מן הנסיון השבדי? האם אנו לומדים מנסיון כלשהו? היזמים והמוחות היצרניים של העתיד מצויידים בכישרונות רבים, הסבלנות אינה אחת מהן…
לסיפור המתורגם לאנגלית.
השיר Springa מתוך סרט התעודה "להיות אסטריד".
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.