מאת: ג'ייסון קרופורד
המאמר פורסם במקור ב-7 באפריל 2020 ב- Leapsmag כאן, ומופיע באישור באנכי. תרגום: אליזבת קנטרמן.
כאשר מגיפה עולמית קטלנית סוחפת את הפלנטה, רבים מפקפקים בנוחות ובביטחון שאנו לוקחים כמובנים מאליהם בעולם המודרני.
למעלה ממאה שנים מגילוי תיאורית החיידקים, אנחנו עדיין נתונים לחסדים של וירוס בו אנו לא יכולים לטפל, לא יכולים לשלוט ולא יכולים לחסן מפניו. מה שאף יותר מתסכל הוא שהטכנולוגיה, במובנים מסוימים, החמירה את הבעיה: מכוניות וטיסות מאפשרים למחלה חדשה להתפשט במהירות בכל כדור הארץ.
יש האומרים שהפכנו לשאננים, שאנו מניחים בטעות כי ניצחונות העבר יבטיחו עתיד שמח ומשגשג, שאנו לא מודעים לאפשרות של אירועי "ברבור שחור" בלתי צפויים שיכולים לגרום להרס שלנו. אחרים החלו לאבד ביטחון בקדמה עצמה ולהתייאש מהעתיד.
אך אל לו לווירוס הקורונה החדש להביס את רוחנו – אם כבר, ראוי לדרבן אותנו להכפיל את מאמצינו, במדע וגם בטכנולוגיה של הרפואה, וככלל בהתקדמות של התעשייה. כיון שהדרך הטובה ביותר להגן על עצמינו כנגד אסונות עתידיים היא יותר קדמה, יותר מהר.
מדע וטכנולוגיה מאפשרים לנו באופן כללי להתמודד טוב יותר עם מחלות. בעולם המפותח, כבר השתלטנו על רוב הקטגוריות של מחלות מדבקות. רוב הזיהומים החיידקיים, כמו שחפת או דלקת ריאות חיידקית, ניתנים לריפוי באמצעות אנטיביוטיקה. מחלות המועברות על ידי מים כמו כולרה, מושמדות באמצעות תברואה; אלו שמועברות על ידי חרקים כגון מלריה באמצעות הדברת מזיקים. אלו שאינן מדבקות עד להופעת תסמינים, כגון סארס, ניתנות להתמודדות באמצעות בידוד נקודתי ומעקב אחרי מי שבאו עם החולה במגע. לכל השאר, כגון אבעבועות שחורות, פוליו וחצבת, אנו מפתחים חיסונים, בהינתן מספיק זמן. הCOVID-19 – החלה מגיפה עולמית רק משום שהיא מייצגת קטגוריה צרה: מחלה נגיפית חדשה, כזאת שמאוד מדבקת דרך מעבר טיפתי טרום-תסמיני, ושיש לה שיעור תמותה גבוה בהשוואה לשפעת עונתית.
לפני מאה שנים, כשמגפת השפעת העולמית הכתה, בקושי ידענו מהם וירוסים; אף אחד מעולם לא ראה אחד כזה. היום אנו יודעים מהי מחלת הקורונה עד רמת הגנום המדויק שלה; למעשה, ריצפנו אלפי גנומים של ה COVID-19 –ואנו יכולים לעקוב אחר ההיסטוריה שלהם, והתפשטותם באמצעות המוטציות שלהם. אנחנו גם יכולים ליצור חיסונים מהר יותר היום: במקום השיטה בה פיתחנו פעם את החיסונים עם בעלים-חיים, אנחנו כיום משתמשים בתרביות תאים; במקום בו פעם היינו חייבים להחליש או להשבית את הווירוס עצמו, אנחנו יכולים כיום לייצר חיסונים המבוססים על החלבונים של הווירוס. ולמרות שעדיין אין לנו טיפול, מאה השנים האחרונות של מחקר פרמצבטי העניקו לנו קטלוג נרחב של תרופות אפשריות, שכבר הוכחו כבטוחות. אפילו כעת, יותר מ- 50 חיסונים אפשריים וכמעט 100 טיפולים אפשריים נמצאים בתהליכי מחקר ופיתוח.
לא רק הידע שלנו הוא שהתקדם, אלא גם השיטות שלנו. כשמחלת האבעבועות השחורות השתוללה במאה ה- 18, אפילו הרעיון של חישוב שיעור התמותה למול כמות המקרים המאובחנים היה חידוש. כשחיסון הפוליו נבדק בשנות החמישים של המאה ה-20, השימוש בניסויים בפלסבו בקבוצת ביקורת עדיין היה מעורר מחלוקת. המדד החיוני של רמת ההידבקות, “R0”, לא פותח באפידמיולוגיה עד שנות ה-80 של המאה ה-20. והיום, כל השיטות האלו זמינות ומשמשות לניתוח והצגה של סדרי גודל במהירות ועוצמה על ידי תוכנות סטטיסטיות והדמיית נתונים.
אם אתם מחפשים להימנע ממחלת הקורונה, הג'ל מחטא הידיים הזמין לכם בכיס או בארנק לא היה קיים בשנות ה-60 של המאה ה-20. אם אתם מתחילים להראות תסמינים, אוקסימטר הדופק, (מד דופק וריווי חמצן) שבודק את החמצן בדם לא פותח לשימוש נרחב עד שנות ה-70 של המאה ה-20. אם המקרה שלכם מחמיר, מכונת ההנשמה המכאנית השומרת אתכם בחיים הומצאה בשנות ה-50 של המאה ה-20 – למעשה, שום צורה של נשימה מלאכותית לא הייתה זמינה במידה מרובה עד שנעשה שימוש ב"ריאת הברזל" לטיפול בחולי פוליו בשנות ה-30 של המאה ה-20. אפילו השיטה הרפואית המודרנית לחירום לא הייתה קיימת עד לאחרונה: אם במהלך מגיפת השפעת העולמית של 1918 הפכתם להיות חולים באופן חמור, לא היה קו חם לחירום (911 בארה"ב או שירותי בריאות אחרים בישראל), וכל אמבולנס שהופיע היה ככל הנראה מכונית מסחרית או מכונית שמובילה ארונות קבורה מותאמים, ללא ציוד וצוות מיומן.
בזמן שרבים מאתנו "תופסים מחסה" ומסתגרים, אנחנו הרבה יותר מסוגלים לתקשר ולשתף פעולה, ולשמר חזות כלשהי של חיים נורמליים, יותר מאשר אי פעם היינו יכולים. אם להשוות שוב ל- 1918: שירות טלפונים לטווח רחוק בקושי היה קיים בזמנו, וחשמל היה זמין רק בשליש מהבתים בארה"ב; כיום אנחנו יכולים לקיים שיחות ועידה בווידאו באמצעות זום או סקייפ. והמבחר והזמינות העצומים שמסופקים על ידי קמעונאות מקוונת ומשלוחי האוכל שומרים עלינו מצוידים ושבעים, אפילו כשאנחנו לא רוצים לצאת החוצה לחנות.
אסונות "ברבור שחור" יכולים להכות ללא אזהרה בכל זמן. אכן, האנושות תמיד הייתה חשופה להם – בצורת וכפור, שריפה ושיטפון, מלחמה ומגפה. אך אנו יותר מצוידים כיום להתמודד איתם מאשר אי פעם. וככל שאנחנו מתקדמים יותר, כך אנו נהיה מוכנים יותר לאסון הבא. הצבירה של ידע, טכנולוגיה, תשתית תעשייתית, ועושר עודף היא בולם הזעזועים הכי טוב כנגד כל הלם – בין אם זו מגפה ויראלית, מלחמה גרעינית או פגיעת אסטרואיד. למעשה, ככל שאנו יותר מודאגים לגבי משברי העתיד, כך באופן נמרץ יותר אנחנו צריכים להאיץ את המדע, הטכנולוגיה והתעשייה.
במובן הזה, אכן הפכנו שאננים. אנחנו רואים את העולם המודרני כמובן מאליו, עד כדי כך שיש כאלו המפקפקים באם קדמה נוספת נחוצה בכלל. הווירוס החדש מוכיח עד כמה אנחנו זקוקים לה, וכמה רחוק עוד עלינו להתקדם. דמיינו כמה שונים דברים היו לו היו לנו תרופות אנטי-ויראליות בעלות ספקטרום רחב, או דרך להגביר את המערכת החיסונית להגיב מהר יותר לזיהום, או דרך לגלות זיהום אפילו לפני שהסימפטומים מופיעים. טכנולוגיות אלו עשויות להיראות כשייכות לעתיד של "מסע בין כוכבים" – אך כך פעם היו גם הטלפונים הניידים.
הווירוס מזכיר לנו שהטבע אדיש לנו, בהותירו אותנו לדאוג לעצמנו לחלוטין. בזמן שאנו יוצאים למלחמה נגדו, ראוי שלא נהפוך את הצורך למלחמה שכזו לסיבה לייאוש. במקום זאת, ראוי כי נמנף את המצב על מנת להכפיל את מאמצינו ולהתקדם מדעית, טכנולוגית ותעשייתית בכל החזיתות. לא משנה מה הסיכויים, מימוש התבונה שלנו הוא הנשק הטוב ביותר נגד האסון.
ג'ייסון קרופורד
ג'ייסון קרופורד הוא המחבר של "שורשי הקדמה", (https://rootsofprogress.org), שם הוא כותב על ההיסטוריה של הטכנולוגיה והתעשייה. בעבר, הוא בילה 18 שנים כמהנדס תוכנה, מנהל הנדסי ומקים חברת הזנק.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.