המאמר הופיע באתר מידה במענה לתרגום מאמרו של וליונס שהופיע לראשונה במגזין קומנטרי בשנת 2005.
בועז ארד
ב-2 בפברואר חל יום הולדתה ה-115 של איין ראנד. לציון היום פורסם באתר מידה מאמר הכפשה מאת אלגיס וליונס שנוער מהאבק הוירטואלי שצבר מאז פורסם במגזין קומנטרי לפני 15 שנה. עם התהייה מה מצאו לנכון עורכי מידה לדלות מאמר הכפשה בלתי מעודכן ולתרגמו אפשר גם לציין נקודת חיוב; בחלוף עשור וחצי מאז הוא נכתב יכול הקורא לבחון את הנחות היסוד של הכותב וטענותיו ביחס לאי-חשיבותה של ראנד במבחן השנים.
ניכר במאמר שאינו מסתמך על מקורות ראשוניים ביחס לרעיונותיה של ראנד ומתמקד במקטרגים שנפרדו דרכם ממנה ושימרו עוינות כלפיה (בני הזוג ברנדן). המאמר זרוע ברכילות מרושעת, חלקי עובדות והטעיות, חלקן מופרכות על פניהן. למשל, הטענה שראנד בחרה את שמה בשל מכונת הכתיבה עמה עזבה את רוסיה בשנת 1926 ("רמינגטון ראנד") בעוד שהחיבור של תאגיד רמינגטון-ראנד התרחש בשנת 1927 ומכונה כזאת לא הייתה קיימת אז, בן זוגה של ראנד לא היה אלכוהוליסט והיא לא בגדה בו, ראנד לא התנגדה לתרומה למטרות מוצדקות בעיניה (ואף תרמה למען חיזוק מדינת ישראל באופן רעיוני וכספי).
אולם, ביסוד המחלוקת וההתנגדות של הכותב לראנד, נמצאת דחייתה את תפיסת העולם הדתית: "כל הגותה של ראנד תלויה באמונה בהיגיון ובשכנועה כי לכל שאלה יש תשובה ברורה והחלטית", כותב וליונס, "אך אמונה בלתי-מתפשרת (במקור: בלתי מוגבלת) זו פוגעת בה כסופרת ומורליסטית: אין בעולמה של ראנד מסתורין, גם לא מסתורין בנפש האדם."
ראנד אכן ראתה בהגיון ובמחשבה האנושית מוחלטים, אך לא החזיקה בתפיסה זאת מתוך "אמונה" משום שבניגוד לכותב היא הקפידה להגדיר את ההבדל בין אמונה לידיעה.
אמונה לפי הגדרתה של ראנד מבוססת על קבלת עמדות ללא הוכחה או עדויות, וגישה זאת מנוגדת לראיית ההיגיון והמחשבה ככלי הידיעה והשרידות האנושית, כלי המתבסס על עובדות המציאות.
ראנד דחתה את התפיסות המיסטיות השונות, על כל הספקטרום שלהם, החל מהסובייקטיביזם והרגשנות וכלה בדוגמטיות המקובעת בגרסתה הדתית.
וליונס אף מרחיק לכת וטוען כי הגישה של ראנד נולדה מתוך ילדותיות וסופה בשרלטנות שגרמה לה להישמע בדיוק כמו הרודנים אותם שנאה. האמנם דומה לרודנים שאותם שנאה? לטענתו נאום ג'ון גאלט מזכיר נאום של פידל קאסטרו… אך אין דבר רחוק יותר מכך מהמציאות.
אין שום אמירה רודנית אצל ראנד. מי שמסוגל לכתוב כך, או שלא קרא אותה או שלא הבין את מה שקרא.
בהיותה דוגלת בחיים לאורה של מחשבה רציונלית, בזכויות אדם לחייו ולקניינו ובביטויים הפוליטי בקפיטליזם כשיטה מוסרית, פוליטית כלכלית, איין ראנד אינה דומה לשום רודן שאי פעם היה או יכול להתקיים – הפילוסופיה שלה היא החיסון נגד רודנות. היכולת הייחודית של ראנד לקשר ביקורת פילוסופית למאבק בעוולות הקולקטיביזם היא שהעניקה לה את המעמד המיוחד של אשת השיווק הראשונה במעלה של פילוסופיה להגנת החירות.
מיותר לציין, על רקע עיוות זה, את התעלמותו המוחלטת של הכותב מן ההישגים הפילוסופיים של ראנד בתורת המושגים, בהגדרת האמנות המקורית ופורצת הדרך שלה, בזיהוי טבעו של הרצון החופשי, בקישור בין לוגיקה למציאות ובהצגת תאוריה מוסרית המבוססת על החיים, ולא על המוות, כמדד. תאוריה המבססת גם את ההגנה על חירות הפרט והקפיטליזם.
וליונס מבקש לטעון כי דמותו המוסרית של אדם מעוצבת על ידי סביבתו ולא על ידי מחשבתו ובחירותיו, ולכן לטענתו יש לגלות חמלה בשל "אי השלמות" הנגזרת על כל בני האדם. "הנידונים לכל כאבי היחיד וטבע האדם". בכדי להפנות אותנו לתשובה ל"חוסר החמלה" של ראנד הוא מצטט את באקלי שהציע את "הדרשה על ההר" של ישו כנוגדן ל"מרד הנפילים". דרשה שהעיקר בה הוא המסלול שהיא מציעה לעולם הבא והתנתקות מן העולם הזה.
ראנד אכן כופרת בגישה זאת והציגה פילוסופיה לחיים על פני האדמה תוך הגשמה עצמית. ראנד דרשה מעצמה ומכל אדם בריא להפעיל בחינה ביקורתית ורציונלית מתמדת של הנחות היסוד שלו. בניגוד לוליונס ראנד לא הייתה מוכנה לקבל את ההנחה שאנו יצורים חסרי אונים הראויים לפטור מדין וחשבון על בחירותינו. למשפט הנוצרי המקובל "אל תשפוט פן ישפטוך אחרים", ראנד השיבה: "שפוט והיה מוכן להישפט". ראנד ראתה "צדק" כמפתח ליחסים בין בני אדם עצמאיים ורציונליים ולא "רחמים" כמפתח לחיים טובים וראויים, אך גישה זאת כאמור, נדחתה על ידי הווריאציות המודרניות של הנצרות הרואה באדם כ"חוטא" מלידתו וכקרבן של נסיבות חייו וקיומו.
בניגוד לזלזול הכותב בחשיבותה של ראנד, המציאות מציגה עובדות אחרות. מאז כתיבת המאמר המשיכו רעיונותיה של ראנד להשפיע על מיליוני קוראים. ספריה נמכרו בעוד מיליוני עותקים וכבר עברו את רף ה-27 מיליון ותורגמו ל-31 שפות, בישראל נפתח מרכז איין ראנד התומך בקידום רעיונות החירות וספריה "כמעיין המתגבר", "מרד הנפילים" ו"המנון" זכו להוצאה מחודשת, ספריה שטרם תורגמו לעברית בעבר ובהם "קפיטליזם – האידאל" תורגמו לאחרונה ונמכרים באלפים בישראל, ואחרים נמצאים בימים אלו ממש בתהליכי הוצאה לאור ( "אנו החיים", "פילוסופיה מי זקוק לה" ו"מעלת האנוכיות"). מרכזים לקידום רעיונותיה של ראנד צמחו גם באירופה, בריטניה, אפריקה, הודו, אסיה ודרום אמריקה ותוכניות ללימודי הפילוסופיה שלה מוצעות על ידי אוניברסיטאות בכל העולם.
אלו המבינים כי חיינו תלויים בחירות, התקדמות טכנולוגית, יצרנות ויזמות, ומכירים בתרומתה העצומה של ראנד להגנה המוסרית על כל אלו, הצטרפו השנה לציון יום הולדתה ה-115 כיום חג לתבונה ולחיים האנושיים. בעתיד עוד יגדל הפער בין איחוליו של וליונס לבין המציאות כאשר היום הזה יצויין באופן הרבה יותר מכבד מזה שזכה לו השנה.
בועז ארד הוא מנהל מרכז איין ראנד בישראל
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.