ספרו של ד"ר ירון זליכה "הגווארדיה השחורה"
מאת: בועז ארד | פורסם בביזנסוויק ישראל 18 בספטמבר 2008
אם זה לא היה מאבק על כספינו, הנוגע לכל אחד ואחד מהאזרחים ומשלמי המיסים במדינת ישראל, אפשר היה לקרוא את ספרו המומלץ של החשב הכללי לשעבר, ד"ר ירון זליכה, כעוד ספר מתח עלילתי מרתק. הספר פותח צוהר אל תהליכי הניקוי של "קופת שרצים" שספק אם היה לסופר כלשהו הדמיון הפרוע להמציא, קופה שהלכה ותפחה לנוכח התנהגות אופורטוניסטית של בכירי הממשל והיועצים המשפטים במשך שנים. הנחמה היא שבסיבוב הזה הצליחה "הגווארדיה הלבנה" לחסוך 10 מיליארד ¤ בכל שנה בעקבות ניקיון אורוות חלקי – לגבי המגמות לעתיד עומדת ותלויה התוכנית למלחמה בשחיתות שגורלה עדיין מוטל על הכף.
כמעט שאין צורך בהצגת ד"ר ירון זליכה בפני הקורא הישראלי, האיש שהיה החשב הכללי של מדינת ישראל בשנים 2007-2003 הרעיד רבים מבכירי הממשלה מרבצם תוך כדי ניקוי האורוות. בין תפקידיו ניהל ד"ר זליכה את התחום הכלכלי במשרד ראש הממשלה, היה ראש האגף לתכנון עסקי ואסטרטגי בחברת "פרטנר ORANGE" וסמנכ"ל כספים ופיתוח עסקי ב"תבל טלקום" וב"דרך ארץ הייוויז". בין השאר מילא שורה של תפקידים ציבוריים בדירקטוריונים ובוועדות מיוחדות. על תפקידיו השונים ובייחוד על תפקידו כחשב הכללי, זכה, בין השאר, באות מנהל הכספים המצטיין של ישראל, אות הנפקת השנה בעולם ואות המופת של תנועת אומ"ץ למינהל תקין.
בראיון לביזנסוויק מסביר ד"ר זליכה מדוע לא הסתפק בסיקורי העיתונות לפרשות השונות המתוארות בספר: "זה נכון שחלק מהפרשות שתיארתי בספר הופיעו בתקשורת, אך ראיתי חשיבות לתאר את הדינמיקה והתהליכים האנושים ואת הדמויות הפועלות בכדי שהציבור יבין כיצד הגענו לפרשות האלו. חשוב שהציבור יבין מה התהליכים שדרדרו את השירות הציבורי – ללא הבנה לא נצליח לרפא…. היה לי גם חשוב לכתוב עבור הילדים שלי בשל ריבוי השקרים והדיסאינפורמציה בעיתוני ההון-שלטון, בכדי שילדיי יקראו בעתיד וידעו מה היה"
כשזימן בנימין נתניהו את ד"ר זליכה וכמעט כפה עליו לקבל את משרת החשב הכללי בשנת 2003 מצב המשק היה בכי רע, לאחר תקופת מיתון ארוכה: הצמיחה ב-2002 היתה 0.7%- לאחר שהייתה 0.9%- בשנה הקודמת.
היו אלו שנים בהם התדרדרה ישראל במדד השחיתות העולמי, מדד הבוחן את הניצול לרעה של התפקיד הציבורי למטרת רווח פרטי, וצנחה מהמקום ה-16 בשנת 2001, ממעמד שדמה לארה"ב וגרמניה, למקום ה-28 בין אסטוניה ועומן בשנת 2005. זאת מתוך כ-30 מדינות מפותחות. המנורות האדומות דלקו במלוא העוצמה.
עם כניסתו של זליכה לתפקידו, התמקדו הצוות זליכה ונתניהו בשני ערוצים: "ניעור העץ מפירות באושים על מנת לייצר מקורות חדשים לחיסכון להתייעלות ולהגברת היושרה והשקיפות ושינוי המדיניות המקרו כלכלית". המאמץ הראשון היה להפוך את דרך המחשבה המקובלת של העלאת מיסים למול הקופה הציבורית המתדלדלת. למול בכירי אוצר שלא שלטו במצב ופשיטת רגל ממשלתית, החלו נתניהו וזליכה לשנות את הכיוון, נגד הזרם השולט באוצר. התוצאות לא איחרו להגיע, עד שנת 2005 היתה הצמיחה המשוערת 4% עד כמעט 6%, (תלוי מי מעריך). ההשקעות הזרות בישראל שב-2002 הסתכמו בכ-3.5 מיליארד דולר, כבר הגיעו ליותר מפי-3 לקראת סוף 2005.
בספרו מתאר ד"ר זליכה את הדרך המפרכת, והמאיימת לעיתים, אותה עשה בנבכי הבירוקרטיה הישראלית על מנת להגן על כספי משלמי המיסים בישראל. בפרקי הספר מתוארים המהלכים, צעד אחר צעד, של ניהול תקציב המדינה ונכסיה והחיסכון שהושג מפורט על פי מרכיביו:
במסגרת זו מתאר פרק 8 את החיסכון שהושג בתקציב הוצאות הריבית (2-3 מליארד ¤, פרקים 5 ו-6 את החיסכון שהושג בתקציב השכר (1-2 מליארד ¤), פרק 7 את החיסכון שהושג בתקציבי הרכש והמכרזים (2-3 מליארד ¤), פרקים 2 ו-9 את החיסכון שהושג בתקציבי התשתיות (כ- 1 מליארד ¤), פרק 10 את החיסכון שהושג מביטול הפטורים השונים ממכרזים (1-2 מליארד ¤), פרק 7 מתאר גם את החיסכון שהושג בתחום הנכסים לרבות החייבים למדינה ומערך הבקרות (כ- 1 מליארד ¤) ואילו פרק 11 את החיסכון שהושג בתקציבי התמיכות (0.5-1 מליארד ¤). סיכומם של מהלכים אלו מתבטא בכ-10 מיליארד שקל שנחסכים מידי שנה עבור משלמי המיסים בישראל.
בספר מספר ד"ר זליכה על דרכו כחשב של מדינת ישראל תחת שני ראשי ממשלה וארבעה שרי אוצר. מינויו של ד"ר זליכה לתפקיד החשב הכללי היה המינוי הראשון מאז ומעולם של אדם שלא צמח במסורת ובתרבות הארגונית של משרד האוצר ולא בכדי, השתלשלות האירועים הוכיחה כי נדרש היה אדם חיצוני לראות את ליקויי המערכת. אחת התופעות המדהימות שהתגלתה עם המינוי הייתה היעדרות דו"חות כספיים למדינת ישראל. זליכה גילה כי בניגוד לכל חברה, גדולה כקטנה, הנדרשת לניהול דו"חות מאוזן המייצג את מצבה הכספי לאשורו ונבחן על ידי אנשי מקצוע ורואי חשבון, במדינת ישראל הסתפקו ב"ריכוז עב כרס של נתוני הנהלת החשבונות הממשלתיים, ולצידם "מאזן" משונה"… "המאזן כלל רק חלק קטן מאד מהתחייבויות המדינה… נחשפו רק כמה עשרות מיליארדי שקלים מתוך סך ההתחייבויות האמיתי, שהתברר אחר כך כיותר מטריליון שקלים". על ה"מאזן" הלא מאוזן כתב זליכה: "מעולם לא נתקלתי במאזן כזה… לא זאת בלבד… אלא שהחלק שהוצג היה מופרך לעיתים. …הדוחות היו פיקטיביים במידה רבה". לא יפלא ש'דו"חות' אלו היו מתפרסמים לאחר דיוני התקציב, ממילא לא ניתן היה לעשות בהם שימוש. אז גם התבררה הסיבה בשלה מעולם לא שימש בתפקיד החשב הכללי רואה חשבון מוסמך – רואה חשבון אמיתי היה עלול לאבד את רישיונו אם היה חותם על דו"חות כאלו.
לפניו עוד הייתה דרך חתחתים שחשפה גזל של כספי ציבור, התנהלות בלתי ראוייה כלפי ספקי הממשלה ומוסר תשלומים הרסני, ליקויים וכשלים, רשלנות שחיתות ואדישות שהביאו במשך עשרות שנים לבזבוז של מאות מיליארדי שקלים. מהלכים אלו לא התקבלו בברכה על ידי חלק משרי הממשלה והבכירים שראו בתקציבי המדינה מנופים לקידום פוליטי, הכשרת משרות עתידיות אצל אנשי עסקים עימם הטיבו והתעשרות שלהם ושל מקורביהם. בספרו אין הוא מעניק "הנחות" רבות מידי למקדמי השחיתות הציבורית, הם מופיעים בספר ומצוטטים בשמם – והרשימה ארוכה…
זליכה מתאר בספר גם את חלקם של השותפים שלעיתים נמצאו במחנות פוליטיים מנוגדים כמו חברת הכנסת יחימוביץ, זהבה גלאון, פרופ' אריה אלדד ואחרים, במעין "הסבר התנצלות" כותבת יחימוביץ באתרה על שיתוף הפעולה שלה עם ד"ר זליכה למרות ניגודי האידיאולוגיה הכלכלית ביניהם: "לצורך שיתוף פעולה כזה – אני מודה באשמה – נחוצים קודם כל חיבה, הערכה, אמון וכימיה אישית, שעליהם אפשר להעמיס יחד מטרות משותפות גם אם הן נקודתיות. מטרות משותפות כן, אבל גם קווי פרשת מים ברורים המבדילים ביני ובינם… בקיצור, את זליכה אני גם מחבבת בשל יושרו ובשל אומץ ליבו (נשארנו חברים גם אחרי שפרש); גם אהבתי את העובדה שחרף העובדה שצידד בהפרטות ניהל מלחמת חורמה נגד בעלי ההון (ראו מקרה האחים עופר) כדי שלא יקבלו נכסי מדינה במחיר מציאה מושחת; הערכתי אותו מאוד בשל דבקותו ועיקשותו לחשוף את מהלכיו המושחתים של אולמרט בפרשת בל“ל גם כששילם מחיר אישי כבד על כך".
בראיון לביזנסוויק מספר ד"ר זליכה על כתיבת והוצאת הספר: "הספר הוא עבודת מחקר על השירות הציבורי אך במקרה הזה לא כתבתי כמו עבודת מחקר רגילה… ניגשתי לכתוב ובמשך חודשיים כתבתי ומה שהתקבל בסוף התהליך היה דומה מאד לטיוטא הראשונה. הדברים זרמו מהראש ליד באופן חלק מובנה וסדור, זכרתי הכל והמקרים היחידים שפניתי לרישומי הם חישובים מספריים וניכר שהספר היה מונח בראשי הרבה זמן". ד"ר זליכה מספר כי למרות מה שנראה היה כמשימה בעייתית, לא היה קושי בפרסום הספר, בין ההוצאות לאור שהציעו לפרסמו הייתה גם הוצאת ידיעות אחרונות שהציעה הצעה נדיבה (למרות תפקידו השלילי של העיתון עצמו בפרשות השונות), אך הספר פורסם על ידי הוצאת כינרת, זמורה ביתן. מה הכריע את הכף היה "הכימיה שהייתה לי עם מנכ"ל הוצאת זמורה, לחצנו יד עוד לפני שביררתי את ענייני התמורה – בניגוד מוחלט למשאים ומתנים הקשוחים שניהלתי מטעם המדינה – כאן זה לא היה עניין של כסף" מספר זליכה.
על שרוולו הפנימי של הספר מצוטטת אמירתו של ניר גלעד החשב הכללי אותו החליף בתפקיד: "מוטב שתתפטר כבר עתה, כיוון שאין לך כל סיכוי להצליח… מאחר שתקציב המדינה נטו, לפני החזר חובות הוא כ-200 מיליארד ¤ ומאיר שיעמדו לרשותך כ-200 ימי עבודה בשנה וכ-12 שעות עבודה ביום, שהם כ-80 מליון ¤ לשעה, אל תקיים ישיבה אם השלכותיה פחותות מ-20 מיליון ¤". זליכה מסביר כי זה היה המתכון של ניר גלעד לעצימת עיניים, מתכון שהוציא את רוב תקציב המדינה אל מחוץ לפיקוח.
בספרו מצטט ד"ר זליכה נאום שנשא בגין ב26 בפברואר 1951 על חשיבות חירות האדם הוא אמר: "…אם נסתכל בעין בוחנת, נראה בימינו תהליך מחריד של שיבה לעבדות ושל הצדקתה בנימוקי 'בטחון כלכלי'. כבר הזכרתי את ריתוק האדם למקום עבודתו, שהוא תופעה מובהקת של עבדות. אולם עיקר התופעה הוא בחידוש השילוב של 'המפרנס' ו'השליט'".
מילותיו אלו של בגין מהדהדות ברקע תיאורו של ד"ר ירון זליכה את אחד מרגעי השפל של מאבקו לניקיון האורוות של ההתנהלות הציבורית. כשהסתבר כי תלונתו למבקר המדינה הובילה לחקירה נגד אולמרט, הוא זומן ללשכתו של בנימין בן אליעזר, שר התשתיות הלאומיות, ששימש כשליח לדבר עבירה כשאמר לו: "ברצוני להזהיר אותך שמא אתה מעורב. אין לך מושג עם מי אתה מתעסק. זו מאפיה. עולם תחתון. הם מעלימים אנשים. אל תתעסק עם אולמרט ותתרחק מן העניין." ד"ר זליכה מספר בספרו כי בן אליעזר חזר מספר פעמים על הדברים וייעץ לו לחזור לתלם, ליישר קו, ולבסוף שאל אותו: "תפקיד יושב ראש חברת החשמל מתפנה, ואני זקוק למועמד ראוי. מה דעתך?".
כידוע ד"ר זליכה לא התפתה והאיומים הלכו והחריפו עד כדי איומי רצח מפורשים שגרמו להצבת שמירה משטרתית צמודה עליו ועל בני משפחתו. "במהלך 2007", מספר ד"ר זליכה לביזנסוויק: "עבדתי במלא כוחי על התוכנית למלחמה בשחיתות, צברתי ניסיון רב בכשלים ובאיזונים במערכות ובתפקידם השלילי של כל מיני גורמים במערכת, ידעתי כי אם הניסיון הזה לא ינוצל אז כל מה שיישאר הוא שניקינו את המערכת לכמה שנים והבעיות יחזרו, רוב פרקי הספר מתארים את המסד שעל בסיסו הצגתי את התכנית."
התגובות לספר היו מאוד מעודדות מספר ד"ר זליכה לביזנסוויק: "במיוחד שמחתי על טלפונים של בכירים מאגף החשב הכללי שהודו לי על כך שהספר תיאר את עבודתם של 3000 אנשי אגף החשב שהם "הגווארדיה הלבנה" שהיה לי הכבוד לעמוד בראשם".
"הגווארדיה השחורה" בהוצאת כנרת, זמורה ביתן. מחיר מומלץ לצרכן 94 ש"ח
מדד השחיתות העולמי:
http://www.ti-israel.org/Index.asp?ArticleID=279&CategoryID=124&Page=1
טבלת מדד השחיתות:
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.