הלכו הסיגריות ונשארה הדיקטטורה של הצדקנות

מחוקיקינו החרוצים קודם מחוקקים ואחר כך בודקים את ההשלכות ההרסניות של החקיקה, מדוע? כך נהוג. המחוקק הישראלי עדיין לא הפנים כי בשבתו במסגרת השלטונית הוא מחזיק את המונופול על הכוח – כמה שפחות יפעילו כך יבצע את תפקידו טוב יותר. כך היה כאשר חוקק החוק להוצאת מטבעות בנות 5 אגורות מהמחזור – איש לא טרח לאפשר לרשתות להתאים את תוכנות הקופות וליצרנים את המחירונים.

וכך גם כאן, כאשר משקיע ישראלי מחליט לעשות את המעשה התמוה של פתיחת עסק בישראל הוא מתחייב בפני משפחתו, בפני מנהל הבנק, משלם אגרות ומיסים, משקיע בבית העסק משלם מיסי עיריה ושילוט ואז, כשבאופק מתגלה סיכוי לפרנסה הוא מגלה כי מחוקיקינו המדושנים שינו את הכללים, וכך כתב בעל בר בטוקבק במעריב: "אני בעל בר מצליח. השקעתי בו מכיסי כמיליון וחצי שקל בשנתיים האחרונות. זה העסק שלי ואני אוהב אותו. אני גם מעשן. אני רוצה לעשן בעסק שלי. אני רוצה לקוחות מעשנים בעסק שלי. לך יש את הזכות המלאה לבוא לעסק שלי, אבל הוא עדיין העסק שלי, ולי צריכה להיות הזכות המלאה לקבוע את אופיו. כי כאמור, זה העסק שלי. אתה יכול לדחוף את האף שלך לעסק שלי. ואם כבר אתה בשוונג תגיד לי גם איך לנהל אותו ואיזה משקאות למכור, כיצד לתמחר את האוכל ואיזו מוזיקה לשים.מאז כניסת החוק נגד עישון ירדו ההכנסות שלי ב-30 אחוז. איפה כל הלא-מעשנים שרוצים לבלות באוויר נקי? שאלה מעניינת. לפי הדמגוגיה שלהם הברים היו אמורים להיות מפוצצים עכשיו."