הלכו הסיגריות ונשארה הדיקטטורה של הצדקנות
מאת: בועז ארד | 15 בינואר 2008
בימים אלו עלתה לדיון (וכשלה) הצעת התיקון של ח"כ צבי הנדל לחוק איסור העישון, גדי טאוב שסייע בידו מספר כי התיקון שהועלה להצבעה , הציע להתיר לחלק קטן מן המקומות (20%) לאפשר עישון בתחומם. טאוב מספר: "מיד התחילה רעידת אדמה רבתי: פעילי המלחמה בעישון הפסיבי (בעמותות, במשרד הבריאות, באגודה למלחמה בסרטן) הציפו את הכנסת בפקסים, בטלפונים ובאי-מיילים, כולם מכוונים להסביר לח"כים שההצעה היא לא פחות מאסון…"
גראוצו מרקס אמר כי פוליטיקה הינה האמנות של חיפוש צרות, איתורן, הכישלון בזיהויין ואז שימוש לרעה בפתרונות הלא נכונים. על רגל אחת, זה הוא סיפור החקיקה נגד עישון ומאמצי תיקונה שמתרחשים עלינו בחודשים האחרונים.
האיסור נגד עישון הוחל על רוב מקומות הבילוי: קניונים, מסעדות, בארים, בתי קפה וכו'. צעד זה אינו אלא שלב במלחמה מתמשכת של הממשלה על מעשנים ויצרני מוצרי טבק – מלחמה שמתבטאת בהשתת מיסוי דרקוני, חובת פרסום אזהרות של משרד הבריאות הפוגעות ביצרנים על חשבונם, איסור פרסום במדיה ועוד…
במרוצת החקיקה הפטרנליסטית הנחלצת להגן על בריאותנו הפיסית נרמסת בריאותנו הנפשית, אותה בריאות הנובעת מהגנה על זכויות האדם. במקרה זה נדרסת זכותם של בעלי רכוש פרטיים לרכושם. בעלי מועדונים ומסעדות, בארים ומרכזי בילוי נושלו מזכותם הבסיסית לקבוע את כללי ההתנהגות בתחום רכושם, ויכולתם לנהל תוכנית עיסקית וחיים מתוכננים נפגעה קשות.
הלוחמים נגד העישון הפאסיבי התארגנו כתנועה מיליטנטית שנועדה להציל את העולם כאשר האמצעי העיקרי שלה הינו יזימת חקיקה דורסנית. על פי גישתם, מוצדקת כפייה על אנשים שלא לעשן על מנת להילחם במחלות הקשורות בעישון. הם מסבירים כי מידי שנה מתים מאות מכורים חסרי אונים לאחר שחשפו רבים אחרים לעישון פאסיבי. העישון הם מסבירים הוא "מגיפה" שיש לחסלה, כמעט בכל מחיר.
אולם העישון אינו דומה לשפעת העופות, שיש לבודדה ולהשמיד את הנגועים בה. העישון הינו פעולה רצונית מבחירה – האדם יכול להימנע ממנה ומולו יכול האדם הלא מעשן להימנע מלבקר במקומות בהם מעשנים. כאשר החלטנו במשפחתי לשנות את המשטר הקלורי של ארוחותינו גילינו כי רוב המסעדות הפופולריות כבר אינן אופציה שמתאימה לנו. היות ומדובר בפעולה שמקדמת את בריאותנו הרי שעל פי הנוהג המקובל במקומותינו על ידי אירגוני הבריאות הששים אלי קרב צדקני זאת עילה מספקת להוציא מחוץ לחוק את התפריטים עתירי השומן. (ההצעות הללו עוד יגיעו…)
באופן ההתנהלות מול המעשנים מצהירים המחוקקים וחסידי "משטרת העישון" כי תפקיד הממשל הוא לכפות על הפרט את ההחלטות ה"נכונות" היות והאדם הפרטי אינו מסוגל לבחור בהן בעצמו.
מחוקיקינו החרוצים קודם מחוקקים ואחר כך בודקים את ההשלכות ההרסניות של החקיקה, מדוע? כך נהוג. המחוקק הישראלי עדיין לא הפנים כי בשבתו במסגרת השלטונית הוא מחזיק את המונופול על הכוח – כמה שפחות יפעילו כך יבצע את תפקידו טוב יותר. כך היה כאשר חוקק החוק להוצאת מטבעות בנות 5 אגורות מהמחזור – איש לא טרח לאפשר לרשתות להתאים את תוכנות הקופות וליצרנים את המחירונים.
וכך גם כאן, כאשר משקיע ישראלי מחליט לעשות את המעשה התמוה של פתיחת עסק בישראל הוא מתחייב בפני משפחתו, בפני מנהל הבנק, משלם אגרות ומיסים, משקיע בבית העסק משלם מיסי עיריה ושילוט ואז, כשבאופק מתגלה סיכוי לפרנסה הוא מגלה כי מחוקיקינו המדושנים שינו את הכללים, וכך כתב בעל בר בטוקבק במעריב: "אני בעל בר מצליח. השקעתי בו מכיסי כמיליון וחצי שקל בשנתיים האחרונות. זה העסק שלי ואני אוהב אותו. אני גם מעשן. אני רוצה לעשן בעסק שלי. אני רוצה לקוחות מעשנים בעסק שלי. לך יש את הזכות המלאה לבוא לעסק שלי, אבל הוא עדיין העסק שלי, ולי צריכה להיות הזכות המלאה לקבוע את אופיו. כי כאמור, זה העסק שלי. אתה יכול לדחוף את האף שלך לעסק שלי. ואם כבר אתה בשוונג תגיד לי גם איך לנהל אותו ואיזה משקאות למכור, כיצד לתמחר את האוכל ואיזו מוזיקה לשים.מאז כניסת החוק נגד עישון ירדו ההכנסות שלי ב-30 אחוז. איפה כל הלא-מעשנים שרוצים לבלות באוויר נקי? שאלה מעניינת. לפי הדמגוגיה שלהם הברים היו אמורים להיות מפוצצים עכשיו."
כשהמליצו לו גולשים אחרים להתאזר בסבלנות ענה: "סבלנות זה מה שאין למנהל הבנק שלי… יש לי את הזכות להיות סבלני. עכשיו יש לי גם את הזכות להפסיד עשרות אלפי שקלים בחודש שאיש לא יחזיר לי." (בשירשור התגובה מספר 1).
קו מקשר עובר בין האיסור על הימורים, האיסור על עישון, הרפואה המולאמת וההתערבות הגסה של זרועות הממשל בכל תחום בחיינו – אנו נדרשים להקריב את רכושנו, לשלם מיסים מופקעים, ולוותר על חירותינו לטובת שלטון ש"יודע" מה טוב עבורינו, עבור הפלנטה ועבור איכות הסביבה. מי שמתיימר ל"דאוג" לרווחנו הפך להיות האוייב המסוכן ביותר לחירות ולזכויות הרכוש המהווים את התנאים הבסיסיים להשגת האושר וההגשמה האישית.
גילוי נאות: הכותב "נגמל" מעישון בגיל 6 (לאחר שניסה לעשן סיגריה) ואינו שותה משקאות אלכוהוליים….
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.