צופן אחמדיניג'אד מאת קוקס ופורקום

בהכחישו פומבית את השואה, אחמדיניג'אד הפך סנגור לרצח העם הנאצי נגד היהודים. באיימו על ישראל בהכחדה, ולאור האמביציות הגרעיניות של איראן והאימפריאליזם האיסלמי, אחמדיניג'אד מניח את היסודות לצמיחתו של האדולף היטלר הבא, אם הוא אינו כזה בעצמו.

רוברט טרז'ינסקי, עורך האינטלקטואל אקטיביסט, מרחיב את ההסבר לדמיון (בעברית) עם מלחמת העולם השנייה:

אנו לא יכולים למנוע מלחמה זאת, משום שאיראן לא תרשה למנוע אותה. זאת היא האנלוגיה האמיתית ל1930. היטלר עלה לשלטון בתמיכה בהגמוניה עולמית של גרמניה, והבטיח בגלוי לכבוש מדינות שכנות באמצעות כוח צבאי ולרדוף ולרצוח את יהודי אירופה. הוא חזה כי האומות החופשיות של העולם יהיו חלשות מידי – חלשות מידי מוסרית – להתייצב כנגדו, ומנהיגים אירופאיים ואמריקאיים בזבזו את שנות השלושים בחיזוק הרושם הזה. כך המשיך היטלר להתקדם – הכנסת הצבא לאזור הריין בשנת 1936, מסע ההפצצות בספרד בשנת 1937, הסיפוח של אוסטריה בשנת 1938, הפלישה לפולין בשנת 1939 – עד שהמערב לבסוף, החליט לאחר השתהות כי אין מוצא אחר מאשר מלחמה.

זה מה שקורה כיום. התאוקרטיה האיראנית בחרה, כנשיא חדש לאומה, קנאי דתי המאמין בניצחון האפוקליפטי הממשמש ובא של האיסלם על הכופרים. היא מצהיר בגלוי ברצונו לייצר ציר המובל על ידי איראן שיאחד את המזרח-התיכון נגד אמריקה, והוא מצהיר על רצונו ל"מחוק את ישראל מהמפה" באומרו לקהל המנהיגים המוסלמים כי "הפתרון העיקרי" לעימות בלבנון הוא "לחסל את המשטר הציוני" (אולי ראוי יותר לתרגם זאת כ"פתרון הסופי" של אחמדינז'אד לבעיית ישראל).

ה"פתרון הסופי" של אחמדיניג'אד מונע על ידי פנאטיות דתית, שאותה הוא הפגין בנאומו בספטמבר בפני עצרת האו"ם. הפרשן לעניני המזרח התיכון, דניאל פיפס ניתח את נאומו של אחמדיניג'אד ואת הדיבוק שלו במשיח איסלמי ומסיק:

המנהיגים המסוכנים ביותר בהיסטוריה המודרנית הינם אלו (כמו היטלר) המצויידים באידאולוגיה טוטליטרית ואמונה מיסטית בשליחותם. מחמוד אחמדיניג'אד ממלא את שני הקריטריונים, כפי שהתגלה בהערותיו באו"ם.

(פיפס מציין כי נאומו האחרון של אחמדיניג'אד באו"ם הכיל עוד מאותה משיחיות).

כבר יצרנו בעבר מספר קריקטורות שביקרו את אחמדיניג'אד (ובכללן את השתים מעל). אולם תחרות השואה הציגה הזדמנות מיוחדת להדגשה נוספת של הדמיון בינו לבין היטלר ואולי להעביר את המסר דרך סינון הצנזורים אל דפי העיתון האיראני.

בדיון הפוליטי, כבר נעשה שימוש מוגזם ודוחה בהשוואות לנאצים, במיוחד על ידי "מתנגדי-המלחמה" שהפכו את השוואת הנשיא בוש להיטלר לתעשייה. השוואה כזאת מביאה לביטול חשיבות השואה, יהיו אשר יהיו מגרעותיו של בוש, הוא אינו דומה לרוצח-עם והמוני יהודים יותר מאשר השכנה ממול.

מצד שני, אחמדיניג'אד, המולות האירניות, והמקהלות השבועיות שלהם הזועקות "מוות לישראל" היו גורמות להיטלר לקנא. (ראו וידאו של אחמדיניג'ד מנצח על המקהלה).

במהלך מלחמת ישראל/חיזבאללה, שמאלנים, איסלמיסטים, ואפילו אחמדיניג'אד בעצמו האשימו את ישראל בהתנהגות נאצית. השוואה מוסרית מחליאה כזאת דורשת התעלמות מאסיבית מן המציאות, ובכלל זאת מן העובדה כי הטרוריסטים של איראן מן החזבאללה הצועדים בצעידת אווז ומצדיעים במוהל יד כנאצים תוך שהם נלחמים בגלוי למען הרס המדינה היהודית.

עם זאת התשובה אינה להימנע באופן דוגמאטי מאנלוגיות לנאצים בשל השימוש הלא ראוי בהן, דבר זה רק ישרת את הניסיון להמעיט בחשיבות השיעור שאותו למדנו מן ההיסטוריה. מהסיבות האלו, בחרתי להשתמש בהשוואה להיטלר של מישהו שהרוויח ביושר את הדמיון.

המסר החבוי

אולם כיצד אפשרי לערוך השוואה כזאת ולהחביאה בתוך קריקטורה? יש מספר דרכים, אולם הרעיון שהבזיק היה קריקטורה מתהפכת. ראינו בעבר איורים מתהפכים כגון זה שמתחת, "Growing Pains" מאת רקס וויסלר (*ראו הערת שוליים בסוף המאמר למידע נוסף על אשליות אופטיות):

בהיפוך כזה ניתן לראות פנים מסוימות בכיוון אחד ופנים אחרות בהיפוכו, במקרה זה אדם צעיר ואדם מבוגר.

אך האם ניתן ליצור היפוך כזה תוך שימוש בשני אנשים מפורסמים? התוצאה שלי מוצגת כאן למטה. עיצבתי ואיירתי את הקריקטורה של היטלר באופן שכאשר נהפכה, היטלר יהפוך לאחמדיניג'אד.

 

למטה: הקריקטורה של אחמדיניג'אד מופרדת ליד תמונתו:

 

העובדה שפניו של היטלר כה מוכרים הותירה מקום לעיוות קווי המתאר שלו על מנת להתאים לאחמדיניג'אד, ומשום כך היטלר כה מסוגנן. הקריקטורה של היטלר היתה חייבת להיות מספיק מזוהה על מנת להפיג את החשדות שמדובר בתרמית בתמונה. אחמדיניג'אד, גם סבל מספר עיוותים כגון במצח ובעינו השמאלית (לא, לא התכוונו לרטיית- עין).

(הכיתוב "לעולם-לא שוב" הוסף לאחר מכן, זאת הייתה דרכי להפוך את הקריקטורה המתהפכת ליצירה גרפית בזכות עצמה מחוץ להקשר התחרות. הדפוס כמובן לא נכלל בהגשה הסופית לתחרות קריקטורות השואה.)

קיוויתי כי השוואת היטלר/אחמדיניג'אד תשאיר רושם על צופים מן המערב כמו גם מתנגדי המשטר האירני במזרח התיכון. אולם בעבור איסלמיסטים לא היה בכך משום עלבון, ביודענו כי כמה מהם צועדים ברחובות עם שלטים כאלו:

לאחר לימוד הקריקטורות שהוצגו באתר האינטרנט של התחרות, הבחנתי כי השטן והאנלוגיות שלו נפוצים בניהן, במיוחד כאשר מתוארים "אויבים" כמו יהודים ודנים:

כידוע האיסלמיסטים מתייחסים זה מכבר לאמריקה בשם "השטן הגדול" ולישראל "השטן הקטן". למרות שדימויים שטניים אלו אינם מהווים אטרקציה בארה"ב (בה שדים משמשים כלוגו למזון וכקמיע לספורט), החלטתי להעניק קרניים לפונדמנטליסט האיסלמי (ראו את הקריקטורה של אחמדיניג'אד מעל).

הסוס הטרויאני

להחביא את אחמדיניג'אד בתוך היטלר היה עניין אחד. עניין נפרד לחלוטין היה לתכנן קריקטורה שתיצור איפיון ותהיה תחרותית במסגרת התחרות. בסקיצות התחלתיות הוצגו היטלר ואחמדיניג'אד ממעיטים בחשיבות השואה, דבר, שלמרות שהתאים לשניהם ולתחרות, היה הופך לקריקטורה סרת-טעם.

לבסוף הבנתי שאוכל למסגר באופן מילולי את הקריקטורה המתהפכת עם קריקטורה שתעסוק באי-החוקיות של הכחשת השואה, ובכך, ליצור קריקטורת הסוואה שתפנה לנושא "חופש הדיבור" של התחרות. קריקטורה כזאת תהיה הערה מוגזמת על העובדה (שבמדינות אירופאיות מסוימות חל איסור על הכחשת השואה) במקום על קריקטורה שבעצמה מכחישה או ממעיטה בשואה. הנה הקריקטורה המלאה כפי שהוכנסה לתחרות:

הכאפייה לכיסוי הראש, שהפכה לסמל פופולרי על ידי יאסר עראפת, שימשה לעורר את המלחמה המאד פוליטית של הפלשתינאים נגד ישראל, שהיתה עוד נושא שהודגש על ידי חוקי התחרות. הסיכון בגישה זאת היה ליצור קריקטורה רכה מידי. האם היא תהיה מסוגלת להתחרות עם שווי הערך המוסריים להכחשת שואה ופריצות אנטישמית גלוייה?

קיווינו כי קריקטורת ההסוואה תפעל כסוס טרויאני עבור קריקטורת אחמדיניג'אד/היטלר. שותפי ג'ון מאייר בדרך כלל את כל הקריקטורות שלנו; הפעם הוא אייר את כל הפרטים מסביב לקריקטורה שלי (מסגרת, פלשתינאי, שוטר והבלונים), תוך שהוא משתמש בסגנון שונה מהקריקטורות הרגילות שלו. בגירסאות מוקדמות נכלל גם דיאלוג, אולם התברר שככל שנמעיט במילים ייטב. סימני השאלה וסמל האיסור היו ההיבטים האחרונים שתכננתי בתקווה לפשט את הקריקטורה ולהפכה לנגישה אוניברסלית.

ועוד טריק אחרון: השם הבדוי ששימש לנו לפרוייקט היה "יו בראדלי", אשר, למרות שלא היה אקראי, לא מציג משמעות מיוחדת. ראשי התיבות של השם "Hb " היו שילוב אותיות נוח לחתימה הפוכה. בהיפוך ניתן לקרוא "C+F":

יכולנו להכניס את הקריקטורה ממדינה אחרת תוך שימוש בשם בדוי מתאים. יכולנו להתחזות כאיראנים או צרפתים או אפילו דנים (מה שהיה מוסיף אירוניה נאה לעניין). אולם מעט מאד אמריקאים נכנסו לתחרות. חשבתי כי ייתכן שהאירנים ירצו להציג לראווה זוכה אמריקאי בפני ארה"ב.

הגשתי את הקריקטורה ב-11 במאי בשם "יו בראדלי" מארצות הברית. באימייל כתבתי: "תודה לכם עבור האפשרות לומר את האמת."

השתתפות במירוץ

ב-14 באוגוסט, הוצגו בתערוכה בטהראן 204 זוכים שעברו לשלב הגמר מתוך 1,193 קריקטורות שהוגשו, אולם לא היה לנו ברור באופן מידי אילו קריקטורות נכללו בשלב זה. ב-6 בספטמבר הוצגה התערוכה באינטרנט, ו"יו בראדלי" לא היה בין העולים לגמר.

הנה חלק מן הקריקטורות שהוצגו:

האם הדמות החבוייה שלנו התגלתה בסופו של דבר? או שמא הקריקטורה המוסווית פשוט לא הצליחה לשכנע את השופטים? אני נוטה לחשוב כי הקריקטורה החבויה לא התגלתה.

כפי שתוכלו לראות מעל, הקריקטורות בגמר כללו השוואות לנאצים/היטלר המערבות את בוש, שרון, הדוד סם, פסל החירות-"ליידי ליברטי", ואפילו יהודים. אך לא כל ההשוואות הללו נכנסו לתחרות, כפי שמתגלה בדין וחשבון הבא:

[שמעון] סמואלס אמר כי חבר במכון שמעון ויזנטל הגיש שתי קריקטורות לתחרות האירנית, שתיארו את אחמדיניג'אד כהיטלר.
סמואלס אמר כי הקריקטורות נשלחו חזרה.

קריקטורת האחמניג'אד-היטלר שלנו לא נשלחה חזרה, ו"שמנו" נכלל ברשימת המתחרים בתחרות. אנו רואים בכך הצלחה חלקית.
למרות שלא מימשנו את כל מטרותינו, אנו גאים באיור, וחשבנו כי הקהל שלנו יהנה מלצפות בקריקטורה ולקרוא את הסיפור שמאחוריה.

* * *

במחקר למאמר זה, מצאתי שני מקורות טובים למידע על תעתועים אופטיים. . Planet Perplex הינו אתר משעשע בו ניתן לחוות מספר דמויות דו-משמעיות, בלתי אפשריות, מוחבאות והיפוכי דמויות. כך גם הספר Masters of Deception מאת אל סקל הינו מקור מצויין. המחבר הקים אתר אינטרנט בתוספת לספר עם סרטי וידאו. ביחס להיפוכים כתב סקל:

"איש לא יודע מתי נוצרו לראשונה דמויות הפכיות, אולם הן הפכו להיות פופולריות על מטבעות במהלך הרפורמציה. דמויות הפוכות מוקדמות אלו כללו בדרך כלל הצהרה פוליטית או תיאולוגית חבויה… [המטבעות] לעגו לאפיפיור, שדמותו ההפוכה הפכה לשטן. …במאה ה-19, הן נטו למוטיבים משעשעים יותר והפכו לפופולריות בפרסום ובקלפי פאזלים."

***

קישורים רלוונטיים שלא נכללו במאמר:

קריקטורות מוחמד של קוקס ופורקום

הג'יהאד של הקריקטורות: חופש הדיבור על כפות המאזניים מאת קריסטיאן בנפלט ואונקר גתה, מכון איין ראנד, 10 בפברואר 2006. – אנגלית – בעברית.

פרסם או העלם: השיעור של ג'יהאד הקריקטורות מאת רוברט טרז'ינסקי, TIA Daily , 13 בפברואר.

וידאו מאתר MEMRI המתאר את התערוכה בטהראן (לאתר את קליפ 1240) ותמליל חלקי מה-17 באוגוסט.

Iran shows anti-Jewish art by Michael Slackman, New York Times, Aug. 25

A Clash of Cartoons by Investor's Business Daily, Aug. 25

Ugly images in Iran by The Boston Globe, Aug. 30
Danish paper prints Holocaust cartoons from Iran AFP, Middle East Times, sept. 8
Cartoons mocking Holocaust prove a flop with Iranians by Angus McDowall, The Belfast Telegraph, Sept. 14
Iran's Holocaust cartoon contest reveals country's isolation by Christine Spolar, Chicago Trinbue, Sept. 19
Senator compares Iran's Ahmadinejad to Hitler AP, Sept. 19
Iran's proud but discreet Jews by Frances Harrison, BBC, Sept. 22
Toothless negotiations didn't stop Hitler — and won't stop Iran by David A. Harris, Chicago Sun-Times, Sept. 25
Moderate Muslims urged to speak out [against reaction to Mohammed cartoons] by Jan M. Olsen, AP, Sept. 30
Norwegian TV Channel TV 2 will show Mohammed cartoons News From Norway blog, Oct. 1

Special thanks to Iran Press News and Ardeshir Dolat for advice on Iran, and to Chris Davis at Quent Cordiar Fine Art for advice on CSS coding.