עבודות שירות בספרייה
מאת: יובל אלבשן | פורסם במקור ב"הארץ" 31 בינואר 2010
אנשי "הוועד להצלת הספרות מידי מחריביה – בעלי הבסטות שהשתלטו עליה" שמרו אמנם על ארשת קפואה, כיאה למי שזכו לקבל חינוך במוסדות הנעלים ביותר של אצולת התרבות, אך המתח ניכר בעיניהם. הדממה הופרה באחת כשדלת הכניסה למועדון החברים הסודי נפרצה ואל החדר פרצו נציגי הוועד, כשהם שואגים משמחה "עשינו זאת! עשינו זאת!" (אפשר שהביטויים "נפרצה" ו"שואגים משמחה" אינם מתאימים לאנשים כה מעודנים. אולי ראוי יותר לכתוב, כי האחרונים טפפו לאטם אל החדר, נהרה שפוכה על פניהם).
"החוק עבר?" לחש אחד היושבים בחדר (שבעיתונות מקובל לכנות "מבכירי הסופרים בישראל"), "עבר! עבר!" ענה אחד מהנכנסים, דוקטור לספרות, "ואפילו במלואו!" הוא נעמד במרכז החדר והחל קורא מהדפים הכחולים שבידיו: "חוק להשבת הספרות העברית לידי בעליה הבלבדיים, התש"ע 2010". לאט לאט נעמדו בכירי הסופרים ואנשי הספר סביבו, נצמדים איש לרעהו, כדרכן של הגמוניות מסתגרות. "א. מי שהוא, או שלושת הדורות שקדמו לו, עבד בבסטות בשוק ו/או בכל עבודה אחרת שלא קשורה בספרות, והוא נמצא מסרסר בספרים ומציג מצג שווא כאילו מוכר ספרים הוא – דינו כליאה לשנתיים ימים ועיקול כל רכושו".
צהלות השמחה שנשמעו מכל עבר נקטעו על ידי קריאתו של אחד הנוכחים – שאליה הצטרפו מיד כל יושבי החדר: "ממנטו מורי! ממנטו מורי! ממנטו מורי!" (למותר לציין שכל הנוכחים בחדר, העידית שבעידית, ידעו שפירוש הביטוי הלטיני הוא "זכור את המוות", וכי נהוג היה לאומרו לגנרלים המנצחים ששבו לרומא). "חכו פלבאים", סנט בהם בחיבה הדוקטור, והמשיך לקרוא: "ב. מי שישדל אחרים לקנות ספרים שאינם מוגדרים כסוגה עלית, כשהוא עושה זאת באמצעות שיחוד הלקוחות בהנחות מפליגות – דינו 600 שעות עבודת שירות בספרייה ציבורית". מחיאות הכפיים גברו ולרגע נדמה כי הקירות קורסים.
"חברים החרישו!" ציווה אחד מכסופי השיער וסימן לדוקטור שהעיר: "יש עוד. הרי לא לעצמנו דאגנו, חברים יקרים. את כל המאבק הזה ניהלנו, כדי להגן על נפשותיהם הרכות של ההמונים הנבערים שבחזקת תינוקות שנשבו המה, ולכן בוחרים לקרוא ספרות זיבורית במקום העדית שאנו כותבים, רק בגלל מבצעי ה'ארבע במאה' הנוראיים האלה. לכן הסכיתו ושמעו את הסעיף השלישי: 'מי שייתפס קורא ספר שלא שולמה בעדו תמורה מלאה של למצער 90 שקלים – הספר יעוקל ממנו והוא ייקנס במאה שקלים לכל ספר'".
הנוכחים התקשו להאמין למשמע אוזניהם. חלומם התגשם. הנה הספרות שבעשור האחרון נהפכה נגישה לרבים, שבה אליהם. שוב לא ישובו התמונות הקשות של אנשים רגילים, ממש עמך ישראל, האוחזים בשקיות גדושות בספרים חדשים בדרכם לדירות השיכון שלהם, משל היו דוקטורים לספרות השבים לבתי האבן שלהם במושבה הגרמנית. שוב לא ניתקל בהמוני ילידים הקוראים ספרים שלא זכו לביקורות מחמיאות משל חברי המועדון. ובעיקר, שוב לא נראה את אותם "בעלי בסטות" לשעבר מעזים להתחזות למוכרי ספרים ולארגן מבצעים שפוגעים ב"חופש הבחירה של קוראיהם". אפשר להירגע. ישראל ניצלה. התרבות ניצלה. אשרי העם שאלה סופריו.
הכותב הוא פעיל חברתי וסופר ומשמש כסמנכ"ל עמותת ידיד
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.