שאלות לעמוס עוז מכתבה של דינה פורת

שאלות לעמוס עוז

לעמוס שלום,

דבריך "על גבולותיו של הכוח" ("הארץ", 2.6) הפתיעו אותי, ואשמח אם תסכים להבהיר כמה מהנקודות המרכזיות שבהם.

ציינת, כי "החמאס אינו רק ארגון טרור. החמאס הוא רעיון." איזה רעיון הוא החמאס? אמנת החמאס, שפורסמה באוגוסט 1988 ומאז לא שונתה, מסכמת את רעיונות התנועה ואומרת בצורה הבוטה ביותר ש"היציאה ממעגל הסכסוך עם הציונים (נחשבת) בגידה רבתי, וקללה רובצת על מבצעיה," ש"ישראל תוסיף להתקיים עד שהאיסלאם ימחה אותה," שכן מדובר בשטח הקדש דתי שאין להתפשר עליו; שדגל הג'יהאד "יונף… כדי לשחרר את הארץ מטומאתם, זדונם ורעתם" של הציונים. היהודים הם אוייב אכזר הנוהג כנאצי והפרוטוקולים של זקני ציון מוכיחים זאת. ברור שלא לרעיון הזה התכוונת – אם כך, לאיזה כן?

זהו "רעיון נואש וקנאי, שצמח מתוך ייאושם של הרבה פלסטינים," כתבת, ותמיד יש קסם במילותיך. אבל האם ייאוש ותסכול חייבים בהכרח להוביל לאלימות חסרת פשרות, עד למחיקתו של מי שנתפש כאוייב? בסוף שנות ה-20 של המאה הקודמת הידרדר העולם למשבר כלכלי נורא, ומיליונים איבדו את עולמם. בארה"ב צמחה מן המשבר תוכנית ה"ניו דיל". בגרמניה התחזקה המפלגה הנאצית, ועלתה לאחר מכן לשלטון.

רעיון נואש, כתבת. בתיבה הזאת, "נואש", הטלת את כל האחריות למצב הנוכחי על ישראל, ובעצם אמרת שהחמאס, ולפניו אש"ף, ולפניו הפדאיון, ולפניו ערביי ארץ ישראל, הציעו מאז קמה התנועה הציונית רעיונות לפתרון הוגן של חלוקת הארץ, ואילו הציונים סירבו. ב-1936 הציעה ועדת פיל לחלק את הארץ, ב-1947 החליטה על כך עצרת האו"ם, וכך הלאה, עד להצעות בשנים האחרונות, אבל היישוב וישראל סירבו, עד שהערבים – שלא נקטו כל אלימות – נואשו ולא נותר להם אלא לנקוט אלימות.

ברור שגם לא לכך התכוונת – ואם כן, למה?

"כדי לנצח רעיון יש להציע רעיון אחר, מושך יותר, מתקבל יותר על הדעת." גם זה משפט שובה לב. הלוואי ואפשר היה לנצח רעיון על ידי הצעת אחר. הרי בוודאי אתה יודע, שמלחמות בהיסטוריה נולדו לא רק מתוך אינטרסים מנוגדים, אלא גם מתוך רעיונות שהוצבו זה לעומת זה וסחפו אחריהם המונים. רעיון עליונותו של האדם הלבן, רעיון צדקתם של הנצרות והאיסלאם, הרעיון הבולשביקי, הפאשיסטי – כולם גבו מיליוני קורבנות, אף שמולם עמדו רעיונות אחרים. תרבות המערב מציעה היום לאיסלאם הקנאי חלופה: דמוקרטיה, זכויות לנשים ולשונים, חינוך המאפשר לתלמיד לחשוב ולבחור, התפתחות טכנולוגית, יצירה תרבותית עצמאית. הנה רעיון מושך, מתקבל מאוד על הדעת. מה דעתך על כך?

את המשפט הכמעט אחרון, האומר שאנחנו לא לבדנו בארץ הזאת וגם הפלסטינים לא, וששני הצדדים צריכים להכיר במסקנות המתחייבות מן העובדה הפשוטה הזאת, אין צורך להבהיר. הוא מזכיר לי שבספרך הנפלא "סיפור על אהבה וחושך" אתה מצטט את אפרים אבנרי, השומר בשדות חולדה, שאמר: "לא מפני שהם עם של רוצחים נירה בהם (אם יופיעו כדי לירות בנו), אלא רק מן מפני הסיבה הפשוטה שגם לנו מותר לחיות ומפני הסיבה הפשוטה שגם לנו מותר שתהיה לנו ארץ, לא רק להם." ["הארץ", 13.6.10].