כיצד מתייחסת ראנד לאנשים מוגבלים?

שלום,

קראתי את שני ספריה של איין ראנד (כמעיין המתגבר ומרד הנפילים). כעת אני קוראת את אוסף המסותTHE VIRTUE OF SELFISHNESS. תפיסותיה של ראנד מאד שונות מתפיסות חברתיות שנחשפתי אליהן עד היום.רעיונותיה מאד נועזים ומעלים אצל תהיות שונות. בין היתר מעניין אותי לדעת כיצד מתייחסת ראנד לאנשים מוגבלים (נכים,פגועי נפש,מפגרים) ומהו המקום שהם תופסים בחברה שכן הם אינם אנשים יצרניים. מה זכות הקיום של אנשים שתבונתם פגועה?
אשמח לקבל תשובה בעניין זה.
בברכה,

שלומית שטיין

***

שלומית שלום,

שאלתך נוגעת בנקודה חשובה שרבים טועים ומטעים לגביה כאשר מדובר בתפיסה החברתית של איין ראנד, אם משום שהגיעו מתוך התניות של דוקטרינות הפוכות או מתוך כוונה מניפולטיבית לגרום לאי הבנה ולחזקה דרך ההדבקה של תארים כגון "דארוויניזים חברתי", "אדם לאדם זאב" לגבי הפילוסופיה של ראנד.

ראנד החזיקה בעיקרון יסוד מוסרי של "זכויות", "זכות", אמרה ראנד: "היא עיקרון מוסרי המגדיר ומאפשר את חופש הפעולה של האדם בהקשר החברתי. קיימת רק זכות יסודית אחת (כל השאר הן נגזרות והשלכות שלה): זכותו של אדם לחייו שלו." …"חיים הם התהליך של שימור עצמי ופעולה עצמית – שמשמעו: החופש לנקוט בכל פעולה הנדרשת על ידי טבעו של יצור רציונלי למען תמיכה, קידום, והגשמה של הנאתו מחייו. (וזאת היא המשמעות של זכות לחיים, לחירות ולרדיפת האושר)". מכך גם נגזרות זכויות הרכוש שאדם השיג בעמלו על מנת לקיים את חייו ולקדמם. "עיקרון הזכויות מתייחס רק לפעולה – ובמדויק, לחופש הפעולה מפני התערבות וכפייה פיסית על ידי אחרים." כך גם מוגנת הזכות לרכוש שמהווה הביטוי של מימוש זכות החיים.

זאת היא הסיבה שאיין ראנד יצאה נגד התפיסה שביסוד "מדינת הרווחה" הטוענת כי ניתן ורצוי לשלול בכוח הזרוע והחוק בטיעוני "טובת הכלל" ו"עזרה לחלשים" את רכושם של אזרחים "שיש להם" לטובת כאלו ש"אין להם".

בניגוד לתפיסות המלבישות על ראנד החל מ"דארוויניזים חברתי" ועד שלילת קיומם של חלשים ראנד לא התנגדה להגיש עזרה, לתמוך או לסייע, (במאמר מוסגר: ראנד עצמה סייע למיליוני אנשים באמצעות יצירתה הפילוסופית), אולם תפיסתה טוענת כי תפקיד זה הינו נחלת אגודות צדקה פרטיות ואזרחים התורמים מתוך רצון טוב – לא באמצעות המדינה שפעולתה מבוססת על מונופול של הפעלת כוח שחייב להיות מוגבל, זאת מלבד העובדה, שעזרה פרטית היא העזרה היחידה המכבדת את הנותן ומחייבת בהכרת תודה מטעם הנהנה והיא ראוייה יותר מכל בחינה.

חשוב לציין כי השיטה הפוליטית בה דגלה ראנד – השיטה המיישמת את עקרון זכויות האדם בעקביות – הקפיטאליזם הינה שיטה המשחררת את יכולתו היצרנית של האדם בכל מקום בו יושמה. שחרור זה הוא המאפשר בנייה של חברה עשירה והזדמנויות עסקיות שמסייעות גם לחלשים ולחולים. אנשים הנולדים בעלי מום בחברה שבטית מפגרת סיכוייהם לשרוד ולהפוך יצרנים קטנים בהרבה משל כאלו הנולדים לתוך שוק קפיטליסטי משגשג שבו יש הזדמנויות בשפע ויכולות טכנולוגיות המאפשרות לרבים יותר להצליח. גם לנכה שדינו היה נחרץ לכלייה בחברה מפגרת נפתחות אפשרויות לנהל חיים יצרניים בחברה קפיטליסטית.  (ואף להפוך לסמל תרבותי ומוביל בתחומו – ראי את המקרה הקיצוני של המדען הוקינגס). בחברה בה התפתחו שירותי טלפון ורדיו – השתפרה פלאים יכולת ההשתכרות והתקשורת של עיוורים, בחברה בה מפתחת טכנולוגיה ומחשבים יכולים בעלי נכויות גופניות לבנות עסקים ולשגשג. בכך כמובן אני חולק על התפיסה שאנשים נכים אינם יצרניים בהכרח.

כאן המקום להעיר הערה לסדר הדברים: לצערי הפכה התרבות השלטת כיום את החולשה לערך ולהצדקה לסוגי בזיזה שונים ומשונים, היות ואיני מעוניין ליפול למלכודת זאת ברצוני להדגיש כי הקפיטליזם נכון לא משום שהוא המערכת העוזרת לחלשים, (זאת היא הצדקה אלטרואיסטית) הוא נכון משום שהוא השיטה החברתית כלכלית המגינה על זכויות האדם. חברה הפועלת במסגרת זכויות אדם תזכה לשגשוג שיביא ברכה וחיים טובים יותר לכל השותפים בה בריאים וחולים, חזקים וחלשים. ראוי לציין כי כל אדם, בהתאם ליכולותיו הוא, ראוי שישאף להגשמת המיטב שבו באופן יצרני. העולם אותו רואה ראנד הינו עולם נדיב בו פועל האדם כיצור גיבורי המתאים לחיים במציאות.

בברכה,

בועז ארד