הפאסיון נגד האנושות
מאת: אונקר גתה | פורסם: 1 בנובמבר 2005
בעת שהסרט "הפאסיון של ישו" מוצג בפני קהל בכמויות שיא, מספר מבקרי קולנוע וצופים דיווחו כי הסרט מהווה "חוויה מתקנת". למרות שחלקם נאלצו להפנות מבט בשל "אלימות על המסך" הם אומרים כי התיאור העקוב מדם של צליבת ישו הינו בעל תפקיד חשוב. זאת משום שאנו חייבים לקבל תזכורת על ההקרבה העצומה שישו הקריב עבור כולנו.
בתגובה כזאת לסרט מקבל הקהל את המסר לו התכוונו האחראים ליצירת הסרט. ג'ים קוויזל, השחקן המשחק את ישו, מסביר: "אנו כולנו אשמים במותו של ישו. חטאי הם המציבים אותו במקום בו הוא נמצא. חטאיך גם. זה הנושא של סיפור זה". כאשר דיאנה סוויר שאלה את במאי והכותב-השותף של הסרט, מל גיבסון, מי הרג את ישו, הוא ענה: "התשובה הגדולה היא, כולנו. אני אהיה הראשון לעמוד הקלון כאן." וכאילו להסיר כל ספק שזאת היא השקפתו המחושבת, הופעתו היחידה של גיבסון על המסך בסרט היא בידיו הנועצות את המסמרים לתוך גופו של ישו.
מפחיד הוא שמסר כה מרושע יכול להתקבל בקבלת פנים חיובית כזאת.
כאשר האשמות באנטישמיות, שהוכחשו על ידי המפיקים, אפפו את הסרט לפני הקרנת הבכורה, עלה זעם מחוגים רבים. אולם כאשר האחראים לסרט מסבירים לנו באופן פתוח כי המסר שלו כי לא רק יהודים אלא כל האנשים באשר הם אחראיים למותו של ישו, קולו של הזעם המוסרי נאלם. (במאמר זה אותיר בצד את השאלה בדבר הצלחת הסרט להעביר את המסר).
הרשו לנו לשאול שאלות שאיש אינו שואל. מדוע זה לא-מוסרי לייחס אשמה לכל היהודים, אך לא בלתי-מוסרי לייחס אשמה לכל האנושות? כיצד יכול מישהו לדעת, מבלי לבחון את הבחירות והפעולות, שאתה או אני אשמים? כיצד את/ה או אני יכולים להיות אחראיים למותו של אדם שנהרג לפני אלפיים שנה? בכדי להבין דבר מה מהאשמה זאת, על האדם להכיר כי יש לנו כאן עניין, אף על פי שבאופן מתוחכם יותר, עם מנטליות קולקטיביסטית גזענית. עבור האנטישמי להיות יהודי – הוא להיות רע. עבור הנוצרי האדוק, להיות אדם – הוא להיות רע.
ההוקעה של האדם כיצור מתועב, כדבריו של הקדוש אוגוסטין , "גורם משחית במחשבה ורצון", יצוקה במסורת הנוצרית. מסורת בה כל איכות מהותית ומעלה אנושית מותקפת.
להיות בעליה של מחשבה חקרנית, מחשבה המשתוקקת לחקור את העולם ולרכוש ידע, הוא לבצע חטא ראשון. זוכרים את הסיפור על חוה? לחקור בדקדקנות את הטבע ולפענח את חוקיו, ובכך לסלול את הדרך לשליטה של האדם בעולמו, כמוהו כחיזור אחרי עינויים ומאסר. שאל על כך את גלילאו או מדען העוסק בחקר השיבוט האנושי. לעסוק בייצור עושר ובשיפור חומרי של צרכי החיים, מהווה הזמנה לגינוי כ"חמדנות" ו"חומרנות". קראו את "הדרשה על ההר" של ישו, להוקיר את התענוגות שמתאפשרים לגופו של אדם על פני האדמה, ובכלל זה רצונו המיני, מוביל לגינוי כ"אנוכיות" ואף כשחיתות. כעולה מדברי הפוריטנים הנוצריים או הקול הקורא האפיפיורי של 1968 ה"הומנה ויטה" האומרים כי להתגאות בסקרנות שלך , בצמיחת ידיעותיך על העולם, בהצלחת פעולותיך בו, ובתענוג והנאה שכל אלו מביאים – – כל אלו מסומנים כפסגת החטא.
על פי גישה אנטי-אנושית זאת, לחיות הוא לבצע חטא. על מנת להיטהר לחלוטין על האדם למות. רק ראייה כזאת של האדם מתחילה להסביר את ההאשמה הקולקטיבית במותו של ישו, שסבלו על לא עוול מידיהם הרשעיות של אחרים, באופן כלשהו, אמור לרומם את טבענו ה"חוטא" מלידה.
אם הראייה האנטישמית כנגד הגזע היהודי הינה מושחתת מטבעה, עד כמה יותר אי-רציונלית ומושחתת ראייה זאת כנגד כל האנושות?
האם הסרט "הפאסיון" ימלא תפקיד מרכזי בהפצת תפיסה זאת של טבע האדם? כמובן שלא. אולם הקהל המהלל את הסרט מדגים רק עד כמה הפכה תפיסה זאת לנפוצה. האם יש רעיון בסרט שראוי להתנגד לו, זהו הרעיון, המסר המכוון שלו. חנך אדם להחשיב את עצמו כדוחה ומתועב, יצור נבזי, והוא בשל לקטיף על ידי כל דיקטטור מיסטי, שיפעיל את השוט האמור לגרום לאדם לכפר על כל "עוונותיו". נשל את האדם מהערכה עצמית, למד אותו לירוק בפרצופו הוא, וסללת את הדרך לעידן החשיכה.
אולם על מנת להתנגד לראייה זאת של טבע האדם, עליך קודם כל להבין כי האדם – האדם במיטבו, האדם הרציונלי, היצרני, בעל ההישג העצמאי – הוא ישות נאצלת.
הכותב הינו בעל תואר ד"ר בפילוסופיה והינו כותב קבוע בצוות מכון איין ראנד, www.aynrand.org , בארווין, קליפורניה. המכון מקדם את הפילוסופיה של איין ראנד, המחברת של "מרד הנפילים" ו"כמעיין המתגבר.
Copyright © 1995-2005 Ayn Rand® Institute (ARI). All rights reserved. Reproduction in whole or in part is prohibited.
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.