ביקורת: "נהג חדש" מאת שבתאי קור
מאת מיכל פרם כהן | 20 ליולי 2007
הספר "נהג חדש" יצא לאור בינואר 2007 וכבר הכה גלים ונכתבו עליו מספר ביקורות אוהדות ובלתי-אוהדות. הסופר שבתאי קור הוא בחור ישיבה חרדי לשעבר המתאר את תהליך "יציאתו בשאלה." הספר נכתב במבט לאחור אך בסדר כרונולוגי, בדומה ליומן המתאר כל צעד כאילו זה עתה התרחש. כך שומר הסיפור על מימד עכשווי, ולמרות הידיעה שהבחור אכן עזב את הדת והישיבה קיים מתח תמידי לאורך כל הספר: האם וכיצד יבצע הכותב את המהלך?
כבר בראשית הספר הכותב מתאר את ספקותיו ביחס לאמונתו הדתית, והספר דן בהתחבטויותיו לאורך זמן רב. כל תהליכי האמונה, הספק, הכפירה וה"חזרה בשאלה" מתרחשים במוחו של הכותב, כמו טלביזיה במעגל סגור. למציאות החיצונית כמעט אין מקום והיא מצטמצמת לתחומי הישיבה ובית הוריו. אמנם הכותב מאזין בסתר לרדיו ויש בבעלותו טלפון סלולרי, אבל התעמקותו במה שקורה בתוך מוחו היא יוצאת דופן. הוא חי ברמה מושגית מופשטת לחלוטין המנותקת מהישויות שהמושגים מייצגים. רק לקראת סוף התהליך מעז הכותב לרכוש עיתונים חילוניים ולקרוא את החדשות הקורות בארץ בה הוא גר.
נטייתו של הכותב להפשטת-יתר מקבלת חיזוק בישיבה. הלימודים בישיבה כוללים התעמקות והתפלפלות ביחס לטקסט, בלי התייחסות לעובדות שהטקסט נוגע בהן. בראשית דרכו בישיבה הכותב מתבקש להוסיף משהו לדיון בסוגייה הקשורה לייבום. הוא מעלה מצב בו אלמנה נאלצת להתחתן עם אחיו הצעיר של בעלה המנוח הנשוי לחברתה לכתה. זהו קישור של הסוגייה לעובדות, אבל בישיבה אין עניין ביישומיים מעשיים, רק במה שאמרו אחרים בדיונים על הסוגייה, והתלמידים צוחקים או שותקים בתדהמה. הכותב מבין מהר את חוקי המשחק, אבל אינו מהסס לפנות אל הרב עם המסקנה הבלתי-נמנעת:
"הרב למד אצל ר' שמואל רוזובסקי זצ"ל ושמעת ממנו שעורים. כששמעת את השיעורים, נדהמת גם אתה כפי שאני נדהם היום מהרב. השיעורים נכתבו, הודפסו והופצו כספרים. וכיום הרב מגיע לשיעור משיג השגות, ובעצם מפרק את כל השיעורים. מה שאומר שבעוד כמה שנים, כשאני, או מישהו אחר מהתלמידים, נהפוך לרבנים, נעשה לרב את אותו הדבר בדיוק. מה שמייאש בכל הסיפור הוא, שגם התלמידים שלי יעשו בדיוק את אותו הדבר לי. מתי יסתיים הסיפור הזה?" (ע"מ 29)
לרב אין תשובה, והוא עונה בתוגה:
"אתה מתעסק יותר מדי עם ה'מסביב' של התורה ומההתעסקות הזו יוצאים עמי ארצות… אם ר' שמואל רוזובסקי היה מתעסק עם השטויות שאתה מתעסק, הוא לא היה נהיה ר' שמואל רוזובסקי. הוא נהיה ראש ישיבה כי הוא התעסק רק בלימוד. הכל שטויות, שחבל על הזמן להתעסק בהן. אין לנו המון זמן, רק שבעים שנה. עזוב הכל ותתחיל ללמוד." (ע"מ 29)
מטרת הלימוד בישיבה היא עצם הלימוד, לא יישום הידע בעולם שמחוץ לכתלי הישיבה, או שימוש בו בכל דרך שהיא. מקומם של לימודי החול בישיבה מזערי, והכותב אינו מתייחס אליהם כלל. ברגע שהכותב מבין שללימודים אין מטרה מלבד עצם הלימוד, הוא מאבד בהם עניין.
לאור ספקותיו הגדלים והולכים של הכותב, והעובדה שהוא מזניח את לימודיו, נשאלת השאלה מדוע הוא מתקשה כל כך לעזוב את הישיבה. הסיבות אינן מעטות: בחורי הישיבה רגילים לכך שיפרנסו אותם ואין להם שום כישורים להתפרנס בחברה החילונית. בראשית קשריו עם ארגון הל”ל הכותב מצפה שמתנדבי הל”ל יספקו לו תמיכה כלכלית ואינו מבין את כעסם. החברה החרדית מטפחת תלות כלכלית זו כדי למנוע עזיבה גם אם אחד מבניה איבד את אמונתו. סיבה נוספת היא החשש מן הניתוק וההחרמה מצד בני משפחה וחברים.
אולם הסיבה המשמעותית לקושי לעזוב את החברה החרדית היא שהחברה החילונית אינה מציעה חלופה נאותה לאלו הרוצים להצטרף אליה. המונח "לחזור בשאלה" הוא מוטעה לא רק משום ש"חזרה בתשובה" אינה במובן של "תשובה לשאלה" אלא במובן של "שיבה." המעבר מעולם הדת לעולם החילוני אינו אמור לשלול את התשובות שהדת מספקת ולהחליפן בשאלות ללא-פתרון, אלא לספק תשובות חילוניות. אולם התרבות החילונית הספקנית של ימינו מסתפקת בכך שהיא מערערת את אשיות הדת ומכריזה ש"הכל פתוח" ו"הכל הולך."
ארגון הל”ל שסייע לשבתאי קור לעזוב את החברה החרדית ראוי לשבח על מאמציו. אולם החלופה שהוא מספק היא סוף-שבוע בקיבוץ בו מקבלים בחורי הישיבה הרצאה על ערכי הסוציאליזם שעבר עליהם הכלח ואפילו חברי קיבוצים אינם מאמינים בהם. הערב מסתיים בריקודים במועדון בחברה מעורבת – פעילות שאינה יכולה למלא את החלל הרוחני שנוצר אצל אלו שאיבדו את אמונתם הדתית. מה שנחוץ להם הוא תוכן רוחני חילוני ומערכת ערכים חדשה.
החברה החרדית מתוארת ככזו שאינה יכולה למנוע מבחורי ישיבה להטיל ספק בעיקרי האמונה ולחפש עיקרים חדשים. לא שולחים אותם ל"מחנה לחינוך מחדש" בדומה למשטרים הקומוניסטים. הכותב חופשי להיפגש עם רב ישיש ולהעלות בפניו את ספקותיו. הרב אינו מאיים על הכותב בעונש הגיהנום אלא מייעץ לו לא להפר מצוות רק כדי "להכעיס" אם אינו רואה את הסיבה הדתית לקיומן. (למשל לא לאכול פירות ים רק משום שאינם כשרים.)
הכותב חושף מצב בו ישנם בחורי ישיבה המתחבטים בספקות, או אפילו מנסים לעבור לעולם החילוני, אך מעדיפים בסופו של דבר להישאר בעולם החרדי או לשוב אליו. לפיכך תפקידה של החברה החילונית לבחון את עצמה ולענות על השאלה: מדוע אין היא מספקת חלופה נאותה לדת?
כמובן, זוהי בדיוק החלופה שמספקת הפילוסופיה החילונית של איין ראנד – אובייקטיביזם.
כל הזכויות שמורות © מיכל פרם-כהן 2007
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.