ב-7 באפריל בשנת 1936 ראה ספרה הראשון של איין ראנד באנגלית, "אנו החיים" אור בארה"ב.
ראנד הייתה מאוד מעורבת בשיווק של ספריה וביקשה אחר הדרך הנכונה להגיע "לקוראים מהסוג שלי" כפי שהגדירה זאת.
ב-23 במרץ 1934 כתבה איין ראנד מכתב מפורט לג'ין וויק שהייתה סוכנת ספרותית שפעלה בניו יורק לאיתור הוצאה לאור. במכתב פרטה ראנד נקודות חשובות ל"מכירה" של הספר להוצאות לאור ולציבור בכלל.
לפניכם קטע מהמכתב המופיע בספר "מכתבי איין ראנד" בעריכת ד"ר מיכאל ברלינר.
"כאשר התחלתי לעבוד על "מחנק אוויר" (Airtight , שם העבודה שהעניקה ראנד לספר "אנו החיים"), האיכות שקיוויתי שתהפוך את הספר למבוקש, לצד כל המעלות הספרותיות, הייתה נעוצה בעובדה שזה הוא הסיפור הראשון שנכתב על ידי רוסיה המכירה את תנאי החיים של רוסיה החדשה ושחייתה בפועל תחת המשטר הסובייטי בתקופה המתוארת. העלילה והדמויות שלי הן דמיוניות, אך תנאי החיים, האווירה, הנסיבות המאפשרות את ייתכנות העלילה, כל אלו אמיתיים, עד לפרטים הקטנים. התפרסמו מספר ספרים העוסקים ברוסיה המודרנית, אך הם נכתבו או על ידי מהגרים שעזבו את רוסיה מיד לאחר המהפכה ולא הייתה להם דרך להכיר את התנאים החדשים, או על ידי סופרים סובייטים הנתונים תחת צנזורה קפדנית ואין להם את הזכות או את היכולת לספר את כל האמת. ספרי, ככל שידיעתי משגת, הוא הראשון שנכתב על ידי אדם שמכיר את העובדות וגם מסוגל לספר עליהן.
בחנתי היטב את הספרות על רוסיה החדשה, זאת שהתפרסמה באנגלית. אני לא מאמינה שקיימת יצירה ספרותית בנושא שזכתה להצלחה בולטת ולפופולריות. אני מאמינה שהדבר נובע מכך שכל אותם ספרים תורגמו מרוסית, ונכתבו במקור עבור הקורא הרוסי. התוצאה היא שהם קשים להבנה וחסרי עניין לציבור האמריקאי הכללי, אלו שאינם מכירים היטב את התנאים ברוסיה.
"מחנק אוויר", אני סבורה, הוא הספר הראשון על רוסיה שנכתב באנגלית על ידי רוסיה. לאורך כל הספר, ניסיתי לכתוב אותו מנקודת הראות של הציבור האמריקאי ועבורו, לא הסתמכתי בשום מקרה על ידע מוקדם אודות רוסיה אצל קוראי העתידיים, וניסיתי להראות מבט פנורמי של כל רוסיה כפי שהיא. אין זה, באופן עיקרי, ספר עבור רוסים, אלא ספר עבור אמריקאים – כך לפחות אני מקווה.
ניסיתי גם להראות, לא את המאבק הפוליטי, התיאוריות והאידיאלים של רוסיה המודרנית, עליהם שמענו כה רבות, אלא חיי היום-יום של בני האדם, הטרגדיות היומיומיות של בני אדם שאינם מחוברים ומשתדלים שלא להיות מחוברים לפוליטיקה. לא מדובר בסיפור על דוכסים זוהרים ובולשביקים ברוטאליים – או להיפך – כפי שרוב הספרים על המהפכה הסובייטית מציגים; זה הוא הסיפור על המעמד הבינוני, הרוב הגדול של האזרחים הרוסיים, אודותיהם נאמר מעט מאוד בספרות. זה אינו הסיפור הרגיל של עלילה מהפכנית, מרגלים של הג'.פ'.או., או הוצאות להורג חשאיות וזוועות מוקצנות. זה הסיפור של משא החיים שאותם מנהלים מיליוני אנשים יום לאחר יום, שנה אחר שנה. הקוראים האמריקאים שלנו הולעטו ביותר מידי מטרות, סיסמאות ופרויקטים רוסיים על רקע של שלטים אדומים. איש – למיטב ידיעתי – לא דיבר על מה שמרחש בחיי היום יום בכל בית ומטבח מאחורי השלטים האדומים.
בקשר להתעניינות העכשווית ברוסיה, אני מקווה שהספר יהיה לערך עבור הקורא האמריקאי, כי לא קיים חיבור או יומן מסע שמסוגלים להעניק תמונה חיה, המעניקה את התחושה המלאה של מדינה זרה כפי שמסוגלת לכך ספרות.
כל אלו עשויים להישמע יומרניים וחסרי צניעות כשהם מגיעים מהסופרת עצמה, אך לא התכוונתי להם כתשבחות וכפרסומת עצמית. אני לא מתיימרת להצהיר כי ספרי השיג את כל המעלות המתוארות מעל. אני רק מציינת את שניסיתי להשיג. אם הצלחתי, אזי אני חושבת שהשיקולים שהעליתי יעוררו עניין בספר מצד הוצאות לאור וקוראים. האם אני טועה?
ברצוני לציין שהתכונות אותן תיארתי אינן המטרה, הנושא או הסיבה לכתיבת הספר, אך פירטתי אותן בהרחבה רק משום שאני מאמינה שהן נקודות חשובות עבור המכירה. אני יכולה לטעות לגמרי ושלהצעות אלו אין ערך. אך היות והיית אדיבה מספיק לבטא את הרצון לשמוע אודותיהם היות ו"נקודות למכירה" אלו היו במחשבתי במהלך כל כתיבת הספר, חשתי כי ראוי שאשתף אותך ואתן לך לשפוט את ערכם.
לא כתבתי על כך קודם לכן משום שרציתי לסיים את כתיבת הספר קודם לכן ולאחר מכן לברר אם כוונותיי התממשו בגיבוש הסופי של הסיפור. אני מאמינה שהם אכן התממשו. בכל אופן אשאיר את ההחלטה ביחס לכך לשיפוטך.
מקור: Letters of Ayn Rand, Michael S. Berliner (Editor), P. 4. (קישור לאמזון)
יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.