הלוקשים של שרגא

שרגא ברוש, נשיא התאחדות התעשיינים הוא דמות הפועלת על מנת לייצר פרוטקציוניזם והגנות על תעשיות לא יעילות או תחרותיות, לאחרונה סיקרנו את תרומתו להטעיית הציבור ביחס למחירי הטונה ובדרישה למסים ו"הגנות", והנה שוב, כמומחה בהקדחת תבשילים הוא העלה את הוידאו בדף הפייסבוק של ההתאחדות בו הוא מכין פתיתים ומאכיל בלוקשים את הציבור בישראל. כך פועלת השיטה המבטיחה שאזרחי ישראל יקבלו מוצר ירוד במחיר מופרז.
בוידאו שעלה באתר התאחדות התעשיינים בישראל הוא מככב כאשר הוא מבשל פתיתים שכונו "אורז בן גוריון" ומשתמש בסיפור כדוגמא לכך שיש להגן על תעשייה מקומית מפני תחרות בשיטה שכה הטיבה עמו של המשך סבסוד על ידי חסמים, רגולציות, תקנים, שער המט"ח ושימור המפעלים הפחות יעילים בישראל.

הטיעון אותו מציג ברוש הוא שמדינת ישראל הצעירה ניסתה לרכוש אורז בכל העולם ולא הצליחה ולכן נדרש "הגניוס היהודי" להמציא לנו את הפתיתים המוכרים גם כ"אורז בן גוריון".
מסקנה מתבקשת לגישתו היא שבזכות התעשייה המקומית אנו עצמאיים יותר ולכן עלינו להגן על התעשיות שאינן שורדות בתחרות הבינלאומית.
הסיפור ההיסטורי אותו מספר שרגא שונה, גם את "אורז בן גוריון" לא ניתן היה לייצר בישראל אז או היום מבלי להעזר במסחר בינלאומי, על כך בהערותי.

אז כמה הערות היסטוריות ואקטואליות:

א. היום מייבאת מדינת ישראל 90% מכל החיטה והגרעינים המשמשים לחקלאות בישראל, זה לא שונה מאוד מהמצב בשנות החמישים של המאה הקודמת וגם הפתיתים אותם מבשל ברוש יוצרו בשנות החמישים על ידי חיטה מיובאת. בשנת 2010 נקצרו בישראל 150 אלף טונות חיטה, ויובאו 900 אלף טונות. רוב החיטה המשמשת לייצור קמח משובח ללחם, וגם קמח מחיטת דורום לפסטה, מקורם בארצות הברית.

ב. גם הרעיון של הפתיתים מיובא גם הוא… הפתיתים דומים במיוחד למאכל הלבנוני "מאפטול", למאכל האיטלקי "אורזו", ולמאכל הסרדיני "פרגולה". כאשר הותאמו המאכלים לייצור תעשייתי על ידי אויגן פרופר, ממייסדי חברת אסם, הבסיס היה מאפה המזרח-אירופי פערפאלאך, הנמכר באופן מוכן לבישול.

ג. הטענה המרקנטליסטית כאילו עלינו לקיים משק אוטרקי ולתמוך בתעשיות שאין להן יתרון גורמת נזק לכלל אזרחי ישראל והנהנים היחידים מהם הם קבוצות של עסקנים ותעשיינים שמעדיפים תמיכות מדינה על פני התמודדות אמיתית בשוק תחרותי.

ד. התעשיות המצליחות באמת של ישראל לא זקוקות לברוש ולעסקניו, הן מושכות השקעות מכל העולם ומצליחות למכור במיליארדים. אם אזרחי ישראל רוצים לראות שיפור ברמת החיים מוטב שנצמצם את העלויות של אחזקת העסקונה על גבם של העסקים המוצלחים ונאפשר לפחות מוצלחים להשתפר ולהתאים עצמם לשוק תחרותי.